חכמת נשים בנתה ביתה -הילה ג'ורנו

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת בהעלותך "אין מה לאכול בבית הזה!!" מוכר לך? פותחים ארונות, סוגרים. פותחים מקרר, סוגרים. עד שסוף סוף מוצאים איזה חטיף גלמוד שחיכה לגאולתו. אך האם באמת אין אוכל בבית הזה? רוב הסיכויים שיש וגם יש. אלא שהרבה פעמים תחושת הרעב התמידית *מחפה על צורך אחר, עמוק יותר.* בפרשתנו, פרשת בהעלותך, האספסוף אשר בקרבנו מתלונן שאין מה לאכול ובעצם עדיף לחזור למצרים כי *שם ישבנו על סיר הבשר* ושבענו מהקישואים והאבטיחים. האמנם אין מה לאכול? הרי בני ישראל במדבר קיבלו את האוכל הכי משובח שכמותו לא היה ואחריו לא נברא- מן! לחם שמימי בכל הטעמים שרק תבחר, *אז על מה יש להתלונן?* אלא שבהמשך מתגלה שהתלונה הסתירה תאווה אחרת שפחות נעים לדבר עליה,  *תאוות העריות.*  "ויבכו למשפחותיו " – מפרש רש"י, "על עסקי משפחות" כי אם פעם היה מותר להתחתן עם מי שרוצים  ואיך שרוצים, אז היום אחרי שניתנה תורה *זה כבר אסור!* וזה לא קל.  ואנו רואים את הקושי הזה גם בימינו אנו - קשה למסד קשר ולהתחייב עד סוף כל הימים, וקשה להתמסר אחד לשני כשברקע כל הזמן קופצות תמונות... נשמע מייאש אך כאן ...

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת נשא חשבת פעם מה ההבדל בין חברות ארוכת טווח לנישואין? יש כמובן הרבה הבדלים, אך אחד הבולטים הוא המחויבות -  🤝 *מחויבות לנאמנות מוחלטת* 🤝 (שלא כמו נישואין פתוחים ל"ע).   נכון שגם בין זוג חברים בגידה היא דבר בלתי נסלח, אך כשמדובר בזוג נשוי, לחוסר נאמנות ישנן השלכות מרחיקות לכת. *בפרשתנו , פרשת נשא,* אנו נפגשות עם מציאות חיים מורכבת של איש שחושד שאשתו *בגדה בו.* ומה עושה איש שהקנאה אוכלת לו את הראש? בעולם מתוקן בו יש בית מקדש בהר הבית, פשוט הדבר *שהזוג המסוכסך יעלה לירושלים ויפנה לכהן, שיעשה שלום ביניהם.* *ואיך עושים שלום?* במציאות מתוקנת, בה יש בית מקדש בירושלים, השלום הוא לא מלאכותי אלא *אמיתי,* שלום שמתחיל בבירור נוקב - האם הייתה בגידה או לא. ואחרי שהבירור נעשה , והתגלה שלא הייתה בגידה, אז האישה מתברכת בזרע, *והשלום חוזר לשכון בבית.* אנחנו בתקופה בה השלום כל כך חסר, וקולות המלחמה מאיימים מבית ומחוץ.  כולנו רוצים שלום.  ולא, _"שלום"_ זו לא מילה רק של _"שמאלנים"_ ולא רק של תנועת _"שלום עכשיו"._  *כי כולנו מאוד רוצים שלום.* אך אם...

 13.5.2021, 7:48] Snir Elgabsi: *חכמת נשים פרשת במדבר וחג השבועות* _"רק יצאנו מהקורונה וכבר אתגר חדש"_ כך את חושבת לעצמך. _"רק הורדנו מסכות וכבר מחפשים מרחבים מוגנים להסתתר בהם"._ ממש "מחיל אל חיל", ממסע אחד למשנהו. שאלת ה"למה" הופכת לפחות ופחות רלוונטית, ואת מקומה תופסת עכשיו שאלת ה"איך"- *איך צולחים את המסע הזה בהצלחה? איך עולים לקומה הבאה בשלום?* את פרשתנו, פרשת במדבר, פותח פסוק המציין נקודת זמן - ראש חודש אייר,  בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים. חטא העגל מאחורינו, מה שאומר שנותרו עוד 39 שנים (!) להסתובב במדבר עד הכניסה לארץ המובטחת. חתיכת מסע לכל הדעות. *אז איך עוברים את המסע הזה בהצלחה?* מתפקדים! חומש במדבר נקרא גם חומש הפקודים, על שם המפקדים הרבים המתוארים בו, כי מה זה בעצם מפקד? זה לא רק לספור כמה אנחנו בתכל'ס, אלא יש כאן בהרבה יותר מזה - *יש כאן ייחוס למשפחה ממנה באת.* ובאמת הביטוי "למשפחותם לבית אבותם" חוזר בפרשה בלי סוף, *כי כשאת עומדת לצאת למסע ארוך, מה שייתן לך את הכוח זה החיבור למשפחה שלך.* אך מעבר לחוסן הנפשי שהמ...

חכמת נשים בנתה ביתה - פרשות בהר בחוקותיי כשהיית ילדה קטנה אמרו לך- כשתגדלי תביני. ודווקא עכשיו כשאת גדולה את יותר ויותר *מבינה כמה את לא מבינה.* למה קרה מה שקרה? ולמה דווקא שם? ולמה דווקא ביום הזה ולא אחר? *ולמה בכלל?* "יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע " כך כתב המשורר, ובשפה ההלכתית הדברים שאנחנו לא מבינים נקראים *"חוקים" – כללים יסודיים בהנהגת העולם* שאין לנו יכולת להבין. *כמו למשל פרה אדומה,* למה מיטהרים דווקא עם פרה ולא כבש? למה בצבע אדום לא שחור? ולמה דווקא אפר ?  *זה החוק, נקודה.* גם אם הוא לא נראה הגיוני, תכל'ס הוא פועל ורק ככה אפשר להיטהר מטומאת מת, *וזהו.* אמנם פרה אדומה לא כתובה בפרשותינו , *אך פרשת בחוקותיי דווקא כן פותחת בפסוק שכולו "חוקים".*  ומסביר הרמב"ן שהחוקים הן מצוות שלא נתגלה טעמן להמון, ולכן קשה להרבה אנשים לקיים אותם. כי אם המצוות הללו לא מספיק "טעימות" ואני לא יודעת מה הטעם, אז זה פחות "מחליק בגרון", וצריך יותר להתאמץ "לבלוע" אותם.  אך רש"י מוסיף ואומר לנו: *אם בחוקותיי תלכו- תהיו עמלים בתורה....

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת אֱמור *"לא סופרים אותי בבית הזה ... "* שמעת את המשפט הזה אי פעם? *כל אחד רוצה שיספרו אותו* (אפילו את). שמישהו סוף סוף ישים לב, יטה אוזן, יפנה מבט. לספור מישהו זה בעצם לראות שהוא קיים, ולכבד מישהו - זה לתת לו את מלוא כובד המשקל, להפוך את האדם ה"שקוף"  לנוכח, להווה , ל-Present (שזה גם מתנה 🎁 באנגלית ☺️).  אבל איך עושים את זה? איך נותנים לשני הרגשה שהוא מתנה? *שהוא ספור ומכובד?* *בפרשתנו, פרשת  אמור,* אנו נפגשת עם "פרשת המועדות", וחגי ישראל נכתבים שם על הסדר- ראש השנה, כיפור, סוכות, פסח. והנה רגע לפני שמגיעים לחג שבועות, מופיעה ספירת העומר. *מה לה ולחגים הצבעוניים שלנו?* מסביר האור החיים הקדוש שכמו שכלה סופרת שבעה ימים נקיים כדי לצאת מטומאת הנידה עד הטבילה והחתונה, *כך ספרנו שבע שבועות כדי לצאת מטומאת מצרים עד מתן תורה, החתונה.* לא ביום אחד יצאנו מטומאת מצרים, זה לקח זמן, עוד יום ועוד יום, לאט-לאט, שלב אחר שלב, בלי קפיצות. ולכן *סופרים* את הימים הללו, ובעצם - *מחשיבים אותם.* בעידן המודרני קצב החיים הפך למהיר כל כך עד ששכחנו מה זה לחכ...

חכמת נשים בנתה ביתה - אחרי מות קדושים ביתו של אדם - מבצרו. כי "בית" זה לא רק 4 קירות וגג מעל, בית זה לא עוד דירה או נכס. בית זה בהרבה יותר מזה... בפרשתנו , פרשת אחרי מות, אנו נפגשות עם עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.  הכהן הגדול מצווה לכפר בעדו ובעד ביתו, ומפרשים חז"ל- ביתו זו אשתו!  *הכהן הגדול חייב להיות נשוי במהלך עבודתו הקדושה,* עד כדי כך שהוא מקדש אישה נוספת על תנאי, שאם תמות אשתו ח"ו, הוא עדיין יהיה נשוי! כי ביהדות להיות נשוי זהו ערך עליון שאינו סותר עבודת אלוקים, ובאמת הקמת בית בישראל נקראת גם בשם "קידושין!" = קדושה! אם נשים לב נגלה,  שהאיש הקדוש *בנצרות - הכומר, לא יכול להתחתן,* ואדם שחשקה נפשו להתעלות ברוחניות בעולם המזרח - עליו *להתנזר מחיי משפחה.*  ואילו אצלנו, זה בדיוק להפך! - ביום הקדוש בשנה, יום הכיפורים, האדם הקדוש בעם ישראל חייב להיות נשוי. ובכלל , בהתמודדות הקשה מול יצר העריות העולם שלנו מתחלק לשניים, או בעצם לשלושה.  *תרבות המערב* עומדת חסרת אונים מול תאוות הזימה השוטפות ומתירה לעצמה לגלוש עם היצר הזה למחוזות הכי נמוכים שאפשר, כי איך אפשר...

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת תזריע מצורע ויום העצמאות השבוע תוך כדי הליכה מפה לשם במרכז המסחרי, קלטו עיניי לוח ירוק עם כיתוב מעניין: *"עשרת ימי תודה".* מגניב! חשבתי לעצמי, להגיד תודה זה תמיד טוב! אבל למה דווקא עכשיו?  קריאה חטופה הבהירה לי את התמונה:  🎉 *יום העצמאות קרב ובא, וזו הזדמנות לומר תודה!* 🎉 ואכן קווים לבנים נמתחו על הלוח הירוק, וגירים לבנים (של פעם!) הונחו שם בקרן זווית כאומרים: כל הרוצה לכתוב תודה, יבוא וייטול.  האמת שעם קצת יותר אומץ הייתי עוצרת וכותבת, אך את האומץ השארתי הפעם בבית...  *ימים מיוחדים אלו, ימי חודש אייר, ימים מלאי זיכרון, גבורה ועצמאות.*  בשטף החיים קל לנו להיתפס לקטנות ולהתלונן על המדינה ועל _(חוסר)_ הממשלה, על החינוך ועל הכלכלה, ואפילו על תנובת השדה. אך חודש אייר עוצר אותנו מהשטף הזה ואומר : חבר'ה, תרימו שנייה את המבט, לפחות פעם אחת בשנה ותגידו *תודה!* הרי רק בשבוע שעבר ביום הזיכרון לשואה, קיבלנו תזכורת ברורה מה היה לנו כשלא הייתה לנו מדינה, *ואם על נס תקומת ישראל לא נאמר תודה , אז על מה כן?* *מפרשת השבוע - תזריע,* המספרת בין היתר על ט...

חכמת נשים פרשת שמיני "זה קורה במשפחות הכי טובות". מכירה את המשפט הזה? אמרו לך אותו פעם? אם כן, כנראה שהמשפחה שלך היא מאלו  שאף אחד לא באמת היה רוצה להיות כמותן. מהמשפחות שחוו נפילה, נשירה או אתגר קשה במיוחד וכדי לעודד את רוחן ולהרים את המורל מספרים להן שבעצם זה קורה במשפחות הכי טובות, *פרס ניחומים שכזה, שאף אחד לא באמת היה רוצה לקבל.* אך רגע , רגע, אל תתייאשי! כי במבט שני טמונה כאן אמת עמוקה המגלה שדווקא *הקשיים ב"משפחות הכי טובות"*  מלמדים לפני הכול על *גדולתן...* ועל כך בפרשת השבוע - בפרשתנו , פרשת "שמיני" מתרחש אסון כבד בתוך השמחה הגדולה של חנוכת המשכן - *נדב ואביהו , שני בניו של אהרון כהן, מתים יחד בעוון הקרבת אש זרה.* לא קשה לדמיין את *ההלם והצער* שהיו נסוכים על פניהם של משה ואהרון,  מה גם שרש"י נותן לנו כמה פירושים המסבירים את נסיבות האירוע, והם כולם יחד מצביעים על כשל בהתנהלות השניים. אך המדהים הוא שלפני הכול ובתוך כל הצער והמהומה, משה רבנו אומר לאהרון אחיו *דברים אחרים לגמרי!* הוא לא מוכיח ולא מטיח האשמות אלא בדיוק להפך - הוא מביע הערכה גדולה ...

חכמת נשים בנתה ביתה שביעי של פסח *קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף,* כך כתוב, וכך גם הרבה רווקים מרגישים. עד שיש הצעה, ועד שסוף סוף נפגשים, ועד שיש מציאת חן, ועד ששני הצדדים מסכימים - הרבה מים יעברו בירדן, *והמים הללו לא פעם מכילים כמות לא מבוטלת של דמעות.* אין ספק שזוגיות טובה היא נס, לא פחות מקריעת ים סוף, אך למה להשוות _חיבור_ של שני אנשים _לקריעת_ ים לשניים? הרי סוף סוף מדובר באיחוד ולא בפירוד?!  יתכן וחז"ל באו לרמוז לנו *מסר מאוד חשוב בדרך לזוגיות -* הרבה פעמים קשה להתחבר כי עוד לא נפרדנו מחלקים שהיינו צריכים להסיר מעלינו מזמן -  זיכרונות מקשרים קודמים, כְּבילות יתר למשפחת המוצא, או *מידות לא מתוקנות שמונעות מאיתנו לראות את הזולת, זולתנו.* בחג שביעי של פסח אנו מזכירים את נס קריעת הים לאחר יציאת מצרים. ומה היה שם בעצם? הים הגועש והשוצף עמד מלכת, נפתח לשניים ועם רב עבר בתוכו. *איזו ענווה זה דורש מיָם כל כך גועש!* להפסיק לזרום, לעמוד דום, כי מישהו אחר רוצה לעבור. גם בזוגיות חשוב לפעמים לשנות את הטבע הזורם שלנו *ולהשתנות בשביל מישהו אחר.* וכשזה יקרה, זו תהיה ממש גאולה. שבת שלו...

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת צו וחג הפסח ריח האקונומיקה עולה בחלונות ביתנו ומתערבב עם ריח ניחוחות התבשילים של ערב חג, אחחח, ישתבח שמו לעד, *אביב הגיע פסח בא!* עונת האביב היא עונה מושלמת שכזו, *יש בה הכול,* ואינה זקוקה היא לשום מזגן שיאזן אותה. שמעתי בשם הרב אליעזר קשתיאל  שלכן חג החרות נקרא גם חג האביב, כי מה היא חרות בעצם? ומה זה אביב? חרות היא החופש להיות את, עד הסוף, ובלי תלות באף אדם ובשום נסיבות חיצוניות, כזאת היא עונת האביב. היא לא תלויה במעילים, מזגנים או מאווררים, *היא נעימה בפני עצמה, חרותית.* והאמת היא שגם המצה מזכירה לנו  את החרות הזו, אליה כולנו כוספים. גם המצה משוחררת מכל מיני חומרי הטפחה שונים, כל כולה עצמיות טהורה, רק קמח ומים וזהו. אפילו מלח אין בה. *ואולי זו הסיבה שהיא כל כך נצחית, שורדת הרבה זמן ולא מתקלקלת.* *כי כשאת יוצאת לחרות מכל השעבודים* של "מה יגידו"  ומרשה לעצמך להיות פשוט את, בלי תוספות ובלי הצגות - את לא מתקלקלת כל כך מהר, וגם לא מחמיצה. את פשוט... מספיקה. *מספיק טובה כמו שאת, בת חורין.* בפרשתנו פרשת צו, מוזכר *האיסור של הקרבת חמץ* ומצוות אכילת מצו...

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת ויקרא כשנכנסתי בשערי האולפנה בתחילת כיתה ט', נפתח לי *עולם עשיר אותו לא הכרתי.*  ומילדה שהתעניינה כל היום בבגדים, חוויות וטיולים, התחלתי מוצאת עצמי שקועה _בספרי אמונה_ ובדיונים עמוקים עם חבֵרות. אך בד בבד התחלתי *לזנוח נושאים חומריים* אך חשובים, כמו עמידה בזמנים, סדר וניקיון וכמובן- לימודים! (לימודי חול כמובן, ובמיוחד שיעור ספורט...) כמוני היו עוד כמה בנות נחמדות שהיו שותפות למהלך, עד שיום אחד המחנכת שלנו תפסה אותנו לשיחה חשובה במסדרון, ושאלה :  *"מה לדעתכן תפקידם של הכוהנים בבית המקדש?"* האמת שידענו את התשובה, כי לשיעורי תורה הקשבנו, אך נתנו לה להמשיך. "יכולנו לחשוב שבבית המקדש *אין יותר קדוש מלהתפלל ולעסוק בתורה* מבוקר עד ליל.  _אך לא כך הדבר!_ תפקיד הכוהנים במקדש היה *טכני מאין כמוהו,* ועבודת המקדש הייתה כרוכה בעבודות מטבח שלא היו מביישות אף אמא מרוקאית...הכוהנים היו שוחטים, ממליחים, זורקים את הדם וצולים, וגם מנקים אחריהם! 😊  אלא מה? עבודתם הייתה קודש לה', כי מה שהסתובב להם בראש כל הזמן היה _'איך אני לוקח את כל החומריות הזו ומקרב ...

 11.3.2021, 21:30] Snir Elgabsi: *חכמת נשים פרשת ויקהל* עד לא מזמן, היה נהוג לחשוב ש"הצלחה" תלויה במנת משכל בציונים גבוהים, ובפיתוח יכולות שכליות. כל זה היה נכון עד שנכנסו לחיינו צמד המילים *"אינטילגנציה רגשית",* מונח שתבע ד"ר דניאל גולמן, פסיכולוג אמריקאי-יהודי. גולמן חקר ומצא שליכולות הרגשיות של האדם יש השפעה כבירה על *ההצלחה שלו בחיים.* וגם אם אתה פרופסור וקיבלת בכל המבחנים 100, זה לא אומר שמחר תצליח להשתלב בשוק העבודה, כי כמו שאומרים אצלנו *"אם אין לך חכמת חיים מה יעזרו לך כל הציונים?"* והאמת, שהתורה שלנו גילתה לנו את הסוד הזה (ואף יותר ממנו) כבר בפרשת ויקהל. בפרשתנו, משה רבנו מצווה את בני ישראל על בנית המשכן. המשכן כידוע הינו הבית להשראת השכינה על ישראל, והכנתו דורשת *רמת דיוק מטורפת, שלא נאמר כישרון יוצא דופן, ויכולות שכליות ומעשיות מדהימות,* אלא שהתורה לא מציינת שהאנשים שפעלו במשכן היו דווקא גאוני עולם, או מוכשרים ברמות- על, אלא הם היו בעיקר *"חכמי לב". שילוב עדין של שכל ורגש במינון הנכון.* וכמו שאומר המלבי"ם במשלי על המילים ...