ויקרא

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת ויקרא

כשנכנסתי בשערי האולפנה בתחילת כיתה ט', נפתח לי *עולם עשיר אותו לא הכרתי.* 

ומילדה שהתעניינה כל היום בבגדים, חוויות וטיולים, התחלתי מוצאת עצמי שקועה _בספרי אמונה_ ובדיונים עמוקים עם חבֵרות. אך בד בבד התחלתי *לזנוח נושאים חומריים* אך חשובים, כמו עמידה בזמנים, סדר וניקיון וכמובן- לימודים! (לימודי חול כמובן, ובמיוחד שיעור ספורט...)

כמוני היו עוד כמה בנות נחמדות שהיו שותפות למהלך, עד שיום אחד המחנכת שלנו תפסה אותנו לשיחה חשובה במסדרון, ושאלה : 

*"מה לדעתכן תפקידם של הכוהנים בבית המקדש?"* האמת שידענו את התשובה, כי לשיעורי תורה הקשבנו, אך נתנו לה להמשיך.

"יכולנו לחשוב שבבית המקדש *אין יותר קדוש מלהתפלל ולעסוק בתורה* מבוקר עד ליל. 

_אך לא כך הדבר!_

תפקיד הכוהנים במקדש היה *טכני מאין כמוהו,* ועבודת המקדש הייתה כרוכה בעבודות מטבח שלא היו מביישות אף אמא מרוקאית...הכוהנים היו שוחטים, ממליחים, זורקים את הדם וצולים, וגם מנקים אחריהם! 😊 

אלא מה? עבודתם הייתה קודש לה', כי מה שהסתובב להם בראש כל הזמן היה _'איך אני לוקח את כל החומריות הזו ומקרב אותה לתכלית שלה.'_

*"וזו הייתה עבודת הקורבנות, חומרית ולעיתים אף מלכלכת אך כל כולה קרבה ואהבה לבורא עולם."*

השבת, אנו מתחילים מחדש את חומש ויקרא, הנקרא גם *תורת הכוהנים.* 

לעיתים נדמה שהעבודה בבית, ובטח שבערב פסח, כל כך טכנית, חוזרת על עצמה וחסרת מעוף. ובינינו, הרבה יותר מעניין ורוחני לקרוא ספר או לטייל באוויר הפתוח. 

אך חומש ויקרא מלמד אותנו שכדי להגיע לקרבה אמתית ולמדרגה רוחנית יציבה, *אסור להתנתק מהעולם הזה ומהחומריות שבו,* אלא צריך לעמול, לעבוד עם הידיים ואפילו קצת להתלכלך על מנת לנקות, והכי חשוב- לִזכור תמיד בראש שגם שטיפת כלים *יכולה להיות עבודת ה'.* 

כי הבית שלנו הוא מקדש מעט, וכדי לגלות את זה, צריך לעבוד הרבה. 

*שבת שלום ומבורך והכנות שמחות לפסח כשר!*

--

הילה ג'ורנו, ערד