חכמת נשים בנתה ביתה -הילה ג'ורנו

הנתינה שלך היא לקבל ממנו. *מכירה  את  הסיטואציה?* את  שולחת מישהו לקניות ואז  את  מגלה שהוא קנה יותר מידי? או יקר מידי? ביקשת 10 בצלים וקיבלת 10 קילו בצל? ומה תעשי איתם עכשיו? לא חבל? הזמנת אורחים לשבת ובמקום להביא עוגה, הם הביאו איתם חצי סוּפר? אם הדוגמאות הללו מוכרות לך ,  את  בהחלט נמצ את  בחברה טובה אך כדי לדעת איך להתנהל נכון מול נתינה מוגזמת כלפיך, בלי להתעצבן, כדאי שתשימי לב לדבר או שניים שהפרשה שלנו מחדשת. בפרשתנו , פרשת ויקהל, בני ישראל מתנדבים לבניית המשכן מהונם וממונם, ועושים  את  זה ממש מכל הלב, עד כדי כך שהיה צריך לכלוא אותם שיפסיקו להביא כי היה כבר די והותר.  *"וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם ... וְהוֹתֵר"* *רגע , רגע , היה די או הותר?*  הזהב וכל החומרים המשובחים הספיקו _בדיוק_ או שנישאר _מיותר?_ על השאלה הזו עונה האור החיים הקדוש ברגישות מופלאה ואומר שבאמת הנשים והאנשים הביאו יותר ממה שהיה צריך, ואכן נשארו דברים מיותרים, אך כדי לחוס על כבודם של ישראל, הקב"ה עשה נס וכל השפע המיותר לכאורה, הספיק בדיוק, לא פחות ולא יות...

  כולנו יודעות שנתינה היא ערך עליון במערכות יחסים, כמאמר המשורר : "לָתֵת אֶת הַנְּשָׁמָה וְאֶת הַלֵּב, לָתֵת כְּשֶׁאַתָּה אוֹהֵב" . וידוע מאמרו של הרב דסלר שהנתינה יוצרת אהבה. ואנחנו, הנשים, אלופות בזה. אך מה עם לדעת לקבל? זה גם חלק מהאהבה בנינו? בפרשתנו פרשת כי תישא, הקב"ה מצווה  את  משה רבנו לש את   את  ראש בני ישראל ובעצם לספור אותם.   ומפרש רש"י: "לשׂ את "  = לקבל! המפקד נערך באופן כזה שכל אחד נתן למשה רבנו  את  מחצית השקל, משה נשא= קיבל  את  השקלים , וכך ידע מניינם. אם כך המשמעות המילולית של המילה "נשיאה" היא בעצם קבלה! ולא נתינה! ולכן נישואין זה לא רק לתת ולתת כל היום , אלא גם לדעת לקבל. לדעת לקבל מתנות בשמחה בלי פתק החלפה. ובעצם לדעת לקבל ממנו  את  מה שהוא מעוניין לתת, ולא מה ש את  רוצה לקחת לש את  זה גם להכיל- לקבל  את  השונה ממני בדעות וגם בהתנהלות... והכי חשוב - לש את  זה גם לדעת לסלוח, כמו שמשה רבינו מבקש מריבונו של עולם שיִישָׂא  את  הפשלה הגדולה שלנו בחטא העגל, שנייה אחר...

  יש בגדים של שבת ויש בגדים של יום חול. יש בגדים שבארון נשארים ויש שאיתם יוצאים לאכול. יש לבוש שמתאים לעבודה – רשמי ומגונדר. ויש לבוש שמתאים לחתונה- חגיגי ומהודר. אך מה הם הבגדים שמתאימים לבית,  כשאת  מכבסת , מנקה ומבשלת? האם סמרטוטים תלבשי והופעתך תראה מרושלת? מצד אחד – למה לא? הרי למה נועדו הבגדים שבאקונומיקה מוכתמים? אך מצד שני- האם בתוך ביתך תראי כמשרתת ובחוץ תענדי יהלומים? לשאלה הזו ניתן לך - אישה יקרה, למצוא  את  התשובה. אך בינתיים מפרשתנו ניקח כיוון למחשבה: בפרשת השבוע, תצווה, אהרון הכהן ובניו מצווים ללבוש בגדי קודש לכבוד ולתפארת. ומתי? בעת מילוי תפקידם בקודש. האם עבודה משרדית הייתה מנת חלקם? או שמא הם למדו תורה כל היום? לא ולא. הכוהנים עבדו במהלך היום בעבודות לא ממש נקיות... כמו שחיטה, זריקת דם והקרבה. הם גם הדליקו  את  הנרות במנורה  ואפילו התפללו , אך רוב היום, עבודה של ממש מילאה  את  ידיהם. ממש כמוך- עקרת הבית. ואכן רש"י מפרש  את  משמעות המילה *כהונה* לא כשררה, ולא כמלכות אלא כ.. *שירות!!!* לכהן= לשרת!!! הכוהנים בעצם ...

"מה לדעתך הַנַּחַת הכי גדולה שילד יכול לעשות להורים שלו?" שאל איש   את   חברו.   "כשהילדים מתחתנים זו הנחת הכי גדולה, והראייה- נחת אותיות חתן ". "הבת שלי עשתה לי  את  הנחת הזו כבר שלוש פעמים " צחוק-צחוק, אך לצערנו הבדיחה הזו לא מאוד רחוקה מהמציאות. למה קשה כל כך לשמור על תא משפחתי שלם לאורך זמן? להקים בית נאמן ויציב לאורך זמן זה לא פחות מעבודת חיים, ומה העבודה הזו דורשת?  את  הלב. וכמו שכתוב בתחילת פרשתנו "אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". ומפרש רש"י: ידבנו: נדבה, לשון רצון טוב. כשבונים בית, משכן בו תשרה השכינה, צריך קודם כל רצון טוב, שהנתינה תהיה מהלב, ולא מהכרח, עם תשומת לב, ולא כלאחר יד. אך רצון טוב לבדו לא מספיק כדי להחזיק בית לאורך שנים. מה עוד צריך? עבודת המידות. הפרשה שלנו מלאה בפרטי פרטים, איך לבנות כל כלי על פי המידות הנכונות. המנורה צריכה להיות בגובה מסוים, הארון באורך מסוים והקרשים צריכים להיות מסודרים אחד ליד השני על פי המידה המדויקת. גם במשפחה,  מידות טובות מאפשרות לבני הבית לדור יחד בכפיפה אחת בהרמוניה, בלי לדרוך על השני, באופ...