פרשת תרומה

"מה לדעתך הַנַּחַת הכי גדולה שילד יכול לעשות להורים שלו?" שאל איש את חברו.  

"כשהילדים מתחתנים זו הנחת הכי גדולה, והראייה- נחת אותיות חתן".

"הבת שלי עשתה לי את הנחת הזו כבר שלוש פעמים"

צחוק-צחוק, אך לצערנו הבדיחה הזו לא מאוד רחוקה מהמציאות. למה קשה כל כך לשמור על תא משפחתי שלם לאורך זמן? להקים בית נאמן ויציב לאורך זמן זה לא פחות מעבודת חיים, ומה העבודה הזו דורשת? את הלב. וכמו שכתוב בתחילת פרשתנו "אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ".

ומפרש רש"י: ידבנו: נדבה, לשון רצון טוב.

כשבונים בית, משכן בו תשרה השכינה, צריך קודם כל רצון טוב, שהנתינה תהיה מהלב, ולא מהכרח, עם תשומת לב, ולא כלאחר יד. אך רצון טוב לבדו לא מספיק כדי להחזיק בית לאורך שנים. מה עוד צריך? עבודת המידות.

הפרשה שלנו מלאה בפרטי פרטים, איך לבנות כל כלי על פי המידות הנכונות. המנורה צריכה להיות בגובה מסוים, הארון באורך מסוים והקרשים צריכים להיות מסודרים אחד ליד השני על פי המידה המדויקת.

גם במשפחה, מידות טובות מאפשרות לבני הבית לדור יחד בכפיפה אחת בהרמוניה, בלי לדרוך על השני, באופן שלכל אחד יש את המקום שלו, שמתאים לו בוּל על פי מידותיו.

השבוע ציינו את "יום המשפחה".

ממחקר שפורסם ביום זה עולה שישראל היא אחת המדינות המובילות מבין המדינות המפותחות, בשמירה על תא משפחתי שלם. זוהי בשורה טובה לעם שבמשך דורות שמציב את המשפחה בראש סדר העדיפויות. 

לא התרחקנו מידי ב"ה, ואולי בעצם אנחנו קרובים מאי פעם?

שבת שלום ומבורך!

---

הילה ג'ורנו, ערד