פרשת אמור

 גם בתור אחת שגדלה למציאות הנורמלית של מדינה, צבא וכלכלה פורחת, עדיין יום העצמאות מרגש אותי כל פעם מחדש. הרי רק לפני שבוע הזכרנו את השואה הנוראה שפקדה את עמנו באין מדינה, והנה אנו זוכים לראות היום עין בעין את התגשמות חזון הנביאים. 

ב"ה, חזרנו הביתה.

טוב שיש את יום העצמאות להזכיר לנו שבעצם כל המדינה הזו היא פשוט נס מהלך .

אך לצערי, במהלך השנה קל מידי להתמקד בחסר ולקטר - 

על המשטרה , 

על התחבורה , 

על הממשלה , 

ואפילו על תנובת השדה. (למה לירקות אין טעם כמו פעם??)

מה יכול לעזור לנו להרים את הראש מעל המים גם בשטף החיים ולא רק פעם בשנה?

בפרשתנו, פרשת אמור, מרוכזים כל המועדים שנקבעו מהתורה (יום העצמאות למשל, לא מופיע בפרשתנו) והנה כבר בהתחלה, מיד אחרי שהתורה מספרת לנו על חג הפסח, מופיעה הספירה הידועה בשמה *"ספירת העומר".*

מה הקשר לכאורה? הרי ספירת העומר היא לא חג, היא רק מעין "גשר" שמחבר בין פסח לשבועות,  אז למה לתת לה כזה מקום מכובד באמצע פרשת המועדים? אלא שהתורה בעצם מכוונת לנו את המבט ואומרת- יש מקום תהליך ולא רק למטרה.

 *יש ערך לדרך.*

ספירת העומר ממקמת אותנו בתודעה של תהליך. עוד יום ועוד יום ועוד יום עד שמגיעים לפסגת הר סיני. כי כשאת סופרת משהו , את בעצם מחשיבה אותו.

גם מדינת ישראל היא תהליך, אמנם לא סוף הדרך,  אך יש לה מקום של כבוד. נכון, היא לא מושלמת, אך מה היינו עושים בלעדיה? על כן נודה בפה מלא- *תודה לך ה' על המדינה שלנו!*

*תודה* שאנו חיים בדור הזה ולא בתקופת השלטון הנאצי או המנדט הבריטי. 

*תודה* שאנו זוכים לקיבוץ גלויות גם בשעות אלו ממש.

*תודה* על ירושלים, אליה כספנו שנים רבות ועתה היא במרחק נסיעה.

*זה לא ברור מאליו.*

שבת שלום ומבורך ויום עצמאות שמח!

---

הילה ג'ורנו, ערד