פרשת צו

 לא פעם כשאני נפגשת עם פרסומת המכילה את צמד המילים "כהן ובניו", "פרץ ובניו" או כל אב שהקים עסק עם בניו,  ליבי מתמלא התפעלות (וגם קצת קנאה) מאותו אב שזכה לכך שבניו- בוניו, ממשיכים את דרכו.

מדהים, הלוואי עלינו. איך עושים את זה?

בפרשתנו,  פרשת צו, משה רבנו מצווה את עבודת הקורבנות על פרטיה ודקדוקיה לאהרון אחיו. אם נשים לב, לאורך כל הפרשה, אהרון תמיד מלווה בבניו, ואין ציווי שלא מתייחס גם אליהם, ממשיכי דרכו - "אהרון ובניו".

השנה, שנת התשפ"ב, חג פורים נחגג בסמיכות לפרשתנו והנה גם במגילת אסתר אנו שוב נפגשים עם בנים ממשיכי דרך אביהם - עשרת בני המן.

אני משערת שאף אחת מאיתנו לא יודעת איך קוראים לבנים של פרעה (אולי גם להם קוראים פרעה?) ולא יודע את שמם של בניו של אנטיוכוס, אך את שמותיהם של בני המן אנו מכירים היטב ואף מזכירים אותם אחד אחד, עד שנעתקת הנשימה מאפינו.

ואכן פרעה, אנטיוכוס ושאר שונאי ישראל לאורך הדורות חלפו-עברו מן העולם, ואילו את עמלק אנו מצווים לזכור בכל שנה ושנה  והמן הוא מבני בניו.

כי ככל שהערך המרכזי בחיי המשפחה יותר שורשי ויסודי, כך הוא לא פוסח על דור ההמשך – הבנים. בעמלק הרוע כל כך יסודי ושורשִי עד כדי כך שהמסר עובר חלק לדור ההמשך, בלי מאמץ כמעט.

חג הפסח, אותו מתחילים להריח עם כניסתה של שבת פרשת צו, מזכיר לנו את חשיבות הקשר בין אב לבן בהעברת המסורת- "והגדת לבנך". כי ככל שהערך בחיי המשפחה יותר יסודי, כך הוא לא פוסח על דור ההמשך, הבנים.

וזה כנראה הסוד של "אהרון ובניו" וכל אב שזכה לכך שהבנים שלו ממשיכים את דרכו. ולנו לא נותר אלא להתפלל ולהעמיק בתוכנו את הערכים שבאמת חשובים לנו וכך נזכה בע"ה שהחוט המשולש לא במהרה ינתק.

שבת שלום!

---

הילה ג'ורנו, ערד