הילה ג'ורנו

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת צו וחג הפסח ריח האקונומיקה עולה בחלונות ביתנו ומתערבב עם ריח ניחוחות התבשילים של ערב חג, אחחח, ישתבח שמו לעד, *אביב הגיע פסח בא!* עונת האביב היא עונה מושלמת שכזו, *יש בה הכול,* ואינה זקוקה היא לשום מזגן שיאזן אותה. שמעתי בשם הרב אליעזר קשתיאל  שלכן חג החרות נקרא גם חג האביב, כי מה היא חרות בעצם? ומה זה אביב? חרות היא החופש להיות את, עד הסוף, ובלי תלות באף אדם ובשום נסיבות חיצוניות, כזאת היא עונת האביב. היא לא תלויה במעילים, מזגנים או מאווררים, *היא נעימה בפני עצמה, חרותית.* והאמת היא שגם המצה מזכירה לנו  את החרות הזו, אליה כולנו כוספים. גם המצה משוחררת מכל מיני חומרי הטפחה שונים, כל כולה עצמיות טהורה, רק קמח ומים וזהו. אפילו מלח אין בה. *ואולי זו הסיבה שהיא כל כך נצחית, שורדת הרבה זמן ולא מתקלקלת.* *כי כשאת יוצאת לחרות מכל השעבודים* של "מה יגידו"  ומרשה לעצמך להיות פשוט את, בלי תוספות ובלי הצגות - את לא מתקלקלת כל כך מהר, וגם לא מחמיצה. את פשוט... מספיקה. *מספיק טובה כמו שאת, בת חורין.* בפרשתנו פרשת צו, מוזכר *האיסור של הקרבת חמץ* ומצוות אכילת מצות בה

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת ויקרא כשנכנסתי בשערי האולפנה בתחילת כיתה ט', נפתח לי *עולם עשיר אותו לא הכרתי.*  ומילדה שהתעניינה כל היום בבגדים, חוויות וטיולים, התחלתי מוצאת עצמי שקועה _בספרי אמונה_ ובדיונים עמוקים עם חבֵרות. אך בד בבד התחלתי *לזנוח נושאים חומריים* אך חשובים, כמו עמידה בזמנים, סדר וניקיון וכמובן- לימודים! (לימודי חול כמובן, ובמיוחד שיעור ספורט...) כמוני היו עוד כמה בנות נחמדות שהיו שותפות למהלך, עד שיום אחד המחנכת שלנו תפסה אותנו לשיחה חשובה במסדרון, ושאלה :  *"מה לדעתכן תפקידם של הכוהנים בבית המקדש?"* האמת שידענו את התשובה, כי לשיעורי תורה הקשבנו, אך נתנו לה להמשיך. "יכולנו לחשוב שבבית המקדש *אין יותר קדוש מלהתפלל ולעסוק בתורה* מבוקר עד ליל.  _אך לא כך הדבר!_ תפקיד הכוהנים במקדש היה *טכני מאין כמוהו,* ועבודת המקדש הייתה כרוכה בעבודות מטבח שלא היו מביישות אף אמא מרוקאית...הכוהנים היו שוחטים, ממליחים, זורקים את הדם וצולים, וגם מנקים אחריהם! 😊  אלא מה? עבודתם הייתה קודש לה', כי מה שהסתובב להם בראש כל הזמן היה _'איך אני לוקח את כל החומריות הזו ומקרב

 11.3.2021, 21:30] Snir Elgabsi: *חכמת נשים פרשת ויקהל* עד לא מזמן, היה נהוג לחשוב ש"הצלחה" תלויה במנת משכל בציונים גבוהים, ובפיתוח יכולות שכליות. כל זה היה נכון עד שנכנסו לחיינו צמד המילים *"אינטילגנציה רגשית",* מונח שתבע ד"ר דניאל גולמן, פסיכולוג אמריקאי-יהודי. גולמן חקר ומצא שליכולות הרגשיות של האדם יש השפעה כבירה על *ההצלחה שלו בחיים.* וגם אם אתה פרופסור וקיבלת בכל המבחנים 100, זה לא אומר שמחר תצליח להשתלב בשוק העבודה, כי כמו שאומרים אצלנו *"אם אין לך חכמת חיים מה יעזרו לך כל הציונים?"* והאמת, שהתורה שלנו גילתה לנו את הסוד הזה (ואף יותר ממנו) כבר בפרשת ויקהל. בפרשתנו, משה רבנו מצווה את בני ישראל על בנית המשכן. המשכן כידוע הינו הבית להשראת השכינה על ישראל, והכנתו דורשת *רמת דיוק מטורפת, שלא נאמר כישרון יוצא דופן, ויכולות שכליות ומעשיות מדהימות,* אלא שהתורה לא מציינת שהאנשים שפעלו במשכן היו דווקא גאוני עולם, או מוכשרים ברמות- על, אלא הם היו בעיקר *"חכמי לב". שילוב עדין של שכל ורגש במינון הנכון.* וכמו שאומר המלבי"ם במשלי על המילים &quo

חכמת נשים פרשת - כי תשא "הלוואי והכל היה הולך חלק, בלי משברים, בלי _עליות וירידות"_ כך את מקווה בינך לבין עצמך. אך בפועל, *אין זוג בלי משברים.* וגם את, מרגישה לעיתים כמו ברכבת הרים, עם עליות תלולות וירידות מפחידות. אך למה זה טוב? כל המשברים הללו? *ואולי עדיף בלעדיהם?* בפרשתנו , פרשת כי תשא, מתרחש *אחד המשברים המטלטלים ביותר בתולדות עמנו -* *_חטא העגל.._* הרי רק לפני רגע כרתנו ברית, וכבר אין כוח לחכות? חז"ל ממשילים את הסיטואציה לכלה שזינתה תחת חופתהּ. תדמייני לעצמך כלה שמצד אחד מקבלת את *הטבעת מבעלה האוהב,* אך מצד שני שולחת הודעת *"סמיילי מאוהב"  למישהו אחר.* קשה שלא להרגיש את האדמה בוערת מתחת לרגליים במצב כזה. ובאמת משה רבינו משליך את לוחות הברית המסמלים את אהבתנו, והם מתרסקים אחר כבוד - למרגלות הר סיני. אך הלוחות השבורים לא הולכים לגניזה וגם לא למחזור אלא *משה רבינו אוסף אותם אחד אחד* ומכניס אותם לארון הברית , יחד עם לוחות השניים. מדוע אין הוא זורק אותם? הרי מי צריך תזכורת לנפילה הגדולה?! זהו, נגמר, *קיבלנו חדשים וממשיכים הלאה, ועדיף לא להיזכר בפדיחה שהייתה...