פרשת ויגש
25.12.2020
חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת ויגש
חשבת פעם איך מרגיש נער שבטוח במאת האחוזים שאף אחד מהמשפחה שלו לא אוהב אותו? נער שחושב שכולם היו שמחים עד לב השמים אם רק היה מתעופף מהבית ולא חוזר יותר? לא קשה לדמיין את תחושות המסכנות, הכאב והבדידות... ומה לדעתך יכול לצאת מבחור כזה? בטח איזה נער שוליים שכל היום מחפש אהבה במקומות אסורים.
*את בטוחה? רוצה לחשוב על זה עוד קצת?...*
*בפרשתנו, פרשת ויגש,* העלילה מגיעה לסיומה המרגש ויוסף סוף סוף מתגלה לאחיו. יוסף יכול היה לנצל את מעמדו ולהתנקם באחיו, או לכל הפחות להתנכר אליהם, יוסף גם יכול היה לשמור להם טינה ולרמוז בעוקצנות שהם אשמים והכל בגללם.
_אך לא כך מתנהג יוסף הצדיק._
רש"י מפרש שיוסף היה כל כך רגיש למבוכה שלהם עד כדי כך שביקש מכל אנשיו לצאת מהחדר בשעה שהתגלה לאחיו. וכי מה אכפת לו שיתביישו קצת?
*אכפת לו.*
יוסף חי בתודעת שליחות תמידית – *כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי לִפְנֵיכֶם*. נכון שמכרתם אותי אך אני לא מכור! אני לא נער עצוב שמתגלגל ברחובות מסיגריה לסיגריה, אני שליח! ולא רק שאני שליח, אלא גם אתם, אחים יקרים - אתם שליחים!
וכך מפרש האור החיים הקדוש שאין מקום לאיבה ולהרחקת האחווה בין האחים כשמבינים שגם הם שליחים של ה' יתברך.
כל כך קל לחפש אשמים כשהמצב קשה, ועוד יותר קל למצוא אותם כשהייאוש אוכל בכל פינה, אך כשאת חיה באמונה שיש אלוקים שמנהיג ומשגיח, ואם מישהו פגע בך – גם הוא שליח.
קל יותר לסלוח, קל יותר להיות רגישה ולא לנקום , לא לשמור טינה ולשחרר.
לפעמים מה שתוקע אותנו מלתקן את האחווה ביננו לבין המשפחה, בינינו לבין הסביבה,
זו האשמה הדדית שמקננת בשקט - "אתה אשם במה שאני עוברת", "אתם אשמים במה שקרה", "ואם היית משתנה , הכל היה נראה אחרת"
*רגע, רגע, אולי במקום לחפש מי אשם, תחפשי את ה'?*
ואת יודעת מה, אם תחפשי טוב את גם תמצאי אותו מציץ מן החרכים, מביט בך במבט כזה אוהב, ומשגיח עליך בהשגחה פרטית .
וכשחיים כך באמונה, כמו יוסף הצדיק, גם שנאה תהומית וקנאה אוכלת הופכות בסופו של דבר לאהבה. ואולי זה מה שכדאי שניקח איתנו מצום עשרה בטבת שמסמל את תחילת המצור והסגר על ירושלים - נוסיף אהבה תחת האשמות הדדיות, *כי בסופו של דבר יש ה' אחד והוא המנהיג לבירה ששם אותנו יחד באותה הסירה!*
שבת שלום ומבורך!
---
_הילה ג'ורנו - ערד_
תגובות
הוסף רשומת תגובה