הילה ג'ורנו

 25.12.2020 חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת ויגש חשבת פעם איך מרגיש נער שבטוח במאת האחוזים שאף אחד מהמשפחה שלו לא אוהב אותו? נער שחושב שכולם היו שמחים עד לב השמים אם רק היה מתעופף מהבית ולא חוזר יותר? לא קשה לדמיין את תחושות המסכנות, הכאב והבדידות... ומה לדעתך יכול לצאת מבחור כזה? בטח איזה נער שוליים שכל היום מחפש אהבה במקומות אסורים. *את בטוחה? רוצה לחשוב על זה עוד קצת?...* *בפרשתנו, פרשת ויגש,* העלילה מגיעה לסיומה המרגש ויוסף סוף סוף מתגלה לאחיו. יוסף יכול היה לנצל את מעמדו ולהתנקם באחיו, או לכל הפחות להתנכר אליהם, יוסף גם יכול היה לשמור להם טינה ולרמוז בעוקצנות שהם אשמים והכל בגללם.  _אך לא כך מתנהג יוסף הצדיק._ רש"י מפרש שיוסף היה כל כך רגיש למבוכה שלהם עד כדי כך שביקש מכל אנשיו לצאת מהחדר בשעה שהתגלה לאחיו. וכי מה אכפת לו שיתביישו קצת?  *אכפת לו.* יוסף חי בתודעת שליחות תמידית – *כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי לִפְנֵיכֶם*. נכון שמכרתם אותי אך אני לא מכור! אני לא נער עצוב שמתגלגל ברחובות מסיגריה לסיגריה, אני שליח! ולא רק שאני שליח, אלא גם אתם, אחים יקרים - אתם שליחים! וכך מפרש האור החיים ה

 18.12.2020 חכמת נשים בנתה ביתה-  פרשת מקץ אם יש מתנה שילדים יכולים לתת להורים שלהם בחייהם ואף אחרי 120 שנה זה היכולת להסתדר יחד ולהיות אחד עבור השני כשההורים לא בשטח. אך איך זוכים למתנה כזו מדהימה כהורים? ואיך עושים נחת כזו להורים כאשר אנחנו בצד של הילדים? *בפרשתנו, פרשת מקץ,* יוסף הצדיק עולה מהבור לגדולה והופך לשליט מצרים בעקבות פתירת חלומות פרעה. יוסף מקבל את המַנדט לניהול המשבר הצפוי ובחוכמתו המופלאה אוסף בָּר ותבואה במחסני הממלכה במשך 7 שנות השָֹבַע. 7 שנות הרעב מתחילות לתת את אותותיהן על הארץ, ואחיי יוסף מגיעים אף הם למצרים לִשׁבּוֹר להם לחם במצרים. יוסף מכיר את אחיו אך הם לא מזהים אותו, ומפרש רש"י שאין הכוונה רק לזיהוי חיצוני אלא מדובר בהכרה עמוקה יותר - יוסף מכיר בהם ומרחם עליהם עתה למרות שהם לא הכירו בו אז, כשנפל בידם לנהוג בו אחווה. וכאן מתחיל התיקון של הקשר.  יוסף אמנם מתנכר אליהם, לא עושה להם הנחות ורוקם עלילה שלימה נגדם, אך מטרתו אינה נקמה אלא שיקום האחווה, אותה אחווה אבודה שחיפש אז בשדה כשהיה נער בן 17. לפעמים מספיק רק אח אחד אמיץ שיושיט יד לעבר אחיו, גם כאשר ידיהם ע

 11.12.2020 חכמת נשים בנתה ביתה.-פרשת וישב חנוכה חג חנוכה הגיע ואור קטן עולה בחלונות ביתנו. אור עתיק יומין שעובדת היותו זקן בא בימים לא מונעת ממנו להיות חלק בלתי נפרד מהלילות גם של מי שרואה את עצמו חילוני למהדרין. כי למה לא לחגוג את חנוכה בעצם?! הרי אור זה תמיד טוב, ובכלל, נורא קל להזדהות עם סיפורי גבורה מרשימים, בייחוד כאשר אנחנו בצד של המנצחים😊 אך האם יש עוד סיבה לכך שחג חנוכה קנה לו מקום של כבוד בליבותיהם של המוני בית ישראל, עד כדי כך שאת מצוות נר חנוכה מקיימים כולנו למהדרין מן המהדרין? *בפרשתנו, פרשת  וישב, מתחילה להירקם מסכת חייו המטלטלים של יוסף הצדיק* -  יוסף בן ה17, נער יפה תואר ומראה המבקש את אחוות אֶחיו, מוצא את עצמו מושלך לבור, מוּרד מצרימה, נמכּר לפוטיפר ושוב מושלך לבור המלכותי על לא עוול בכפיו. יוסף יכול היה להתלונן ולהטיח האשמות כלפי שְמָיָא - מה בסך הכל רציתי? קצת אחווה? קשר טוב עם האחים שלי? יוסף יכול היה להתבוסס במסכנות של עצמו *ולשקוע עימה מַטַה מַטַה.* אך במקום לדעוך- יוסף בוחר לראות איך הכול בהשגחה פרטית, *ו-"אם הקב"ה שם אותי בבור העמוק הזה, במקום הכי ירו

 4.12.2020 חכמת נשים בנתה ביתה- פרשת וישלח איזה מפגש תעדיפי עם בני אדם-מפגש פנים אל פנים, או שיחה בטלפון? לכאורה נראה שקירבה יכולה לצמוח בעיקר ממפגש של פנים בפנים, מפגש חי בו את יכולה לזהות דקויות שלא רואים בשיחת טלפון וגם לא בZOOM, ואין כמו לראות את הפנים של הבן אדם כדי להבין אותו, להקשיב לו ולהתחבר אליו באמת. אך הפלא הגדול הוא שדווקא בפרשה שלנו מפגש פרונטלי מכונה בשם מלחמה! *בפרשתנו, פרשת וישלח, יעקב אבינו מתכונן לקראת הפגישה הגורלית עם אחיו, עם עשיו.* לפני המפגש הוא שולח לו שלל מתנות עם מלאכים , וכל זאת על מנת *לְכַפֵּר פָּנָיו – לכסות על הרוגז.* ובאמת רש"י במקום מפרש את המילה פנים = רוגז.  ואחרי שהמנחה עוברת על פניו של יעקב, רש"י שוב מפרש את המילה פָּנָיו ככעס! *כי גם יעקב היה שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה.* ובאותו לילה גורלי, שקדם למפגש עם עשיו, יעקב אבינו נאבק עם המלאך עד אור הבוקר, והאור החיים הקדוש מגלה לנו שהביטוי המופיע "פָּנִים אֶל פָּנִים" הוא לשון מלחמה. אז איך יוצרים קירבה טובה *כשכל מפגש פנים אל פנים מתפוצץ לנו בפנים?* ואולי עדיף להפנות את הגב כדי שלא נג