פרשות ניצבים - וילך

 11.9.2020

*חכמת נשים בנתה ביתה –פרשות ניצבים וילך*

אחד הדברים שנאסרו בימי הקורונה הוא *התקהלות.*😷

 כל כך התרגלנו למציאות הזו של הריחוק, שכבר מוזר להסתכל בתמונות חתונה מלפני הקורונה,  את לא מצליחה להבין איך פעם עמדו המון אנשים כל כך קרוב, ועוד בלי מסיכה! 😊

מצד אחד יש משהו קסום בחתונות קטנות ומשפחתיות, והיה גם משהו מאוד מחבר בליל סדר קטן רק עם המשפחה הגרעינית אך עדיין, יש משהו בהתקהלות הציבורית שנוגע בנקודה עמוקה בנפש - ועל כך בפרשתנו.

*בפרשתנו, פרשת וילך,* אנו מצווים על מצוות *הַקהל.*

במוצאי שנת השמיטה, בחג סוכות, *אנו מצווים להתקהל* בבית המקדש, גברים, נשים וטף, ושם המלך קורא בקול באזני כל העם את ספר דברים. וכל זאת למה? *למען נלמד ליראה את ה',* כדי שנקבל מהמעמד הזה יראת שמים.

*אפילו את התינוקות הקטנים* שלא מבינים מילה מביאים להתקהלות הזו,  *כדי לתת שכר למי שמביא אותם,*  ומהו השכר? לא כסף, לא בנים זכרים וגם לא אריכות ימים אלא *יראת שמים.*

ומסביר האלשיך הקדוש שאין שכר גדול מזה שהבנים יהיו יראי שמים. 

מי שהייתה פעם בברכת כהנים בחול המועד, או בליל הסליחות האחרון לפני כיפור בכותל המערבי, בטח זוכרת את ההרגשה המיוחדת, התחושה המרוממת של להיות חלק מעוצמה של עם אחד, עם קדוש, עם מאמין. להיות שייכת לציבור עצום הקורא בשם ה'.

*וכשאת עומדת שם בין אלפים של בני אדם, אין ברירה אלא לקבל יראת שמים מהמעמד הנשגב הזה.*

הקורונה עזרה לנו אמנם להבין את ערך המשפחתיות, אך גם הציפה בנו געגועים לציבור. 

לעוצמת הביחד המרוממת, המטהרת. לתחושת השייכות לעם נפלא ששם ה' נקרא עליו.

*איזו זכות, אילו געגועים.*

*געגועים לבני אדם.*

*געגועים ליראת שמים.*

שבת שלום ומבורך.

---

הילה ג'ורנו