הילה ג'ורנו

 26.6.2020 *חכמת נשים פרשת חוקת* ופתאום הוא הגיע , החופש הגדול. ללא כל התראה מוקדמת הוא ניצב עימנו כאן, רענן ונוכח. והם יחד איתו, יוצאים מהמסגרת לפני כולם, *המתבגרים שלנו.* ופתאום את קולטת שעברה שנה, והרבה מאוד השתנה. הילד שנכנס בשערי בית הספר בתחילת השנה יוצא ממנו גבוה יותר, אמיץ יותר, מתבגר הרבה יותר. ואיך נדבר באופן שיקשיב? ואיך נקשיב באופן שידבר? יש אמנם ספר שלם שמסביר את השיטה, אך הפעם, שלא לשם שינוי,  נתבונן בפרשת השבוע. *בפרשתנו , פרשת חוקת,* 38 שנה חלפו בבת אחת. *מרים הנביאה נפטרת* בשנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים ומותה מסמל התחלה חדשה. דור יוצאי מצרים תם למות , ודור חדש עומד בשערי ארץ ישראל , טרם כניסתו אליה, ומתלונן שאין מים. *בארה של מרים הסתלק לו* עם מותה של הצדקת, ואנחנו, מה יהיה איתנו? צועקים הם למשה ואהרון. התלונה התקבלה כצודקת וריבונו של עולם מצווה את משה ואהרון *לדבר אל הסלע,* הסלע בו מסתתרת בארה של מרים , וממנה יצאו שוב מים רבים להשקות עם רב.  אך במקום דיבור , משה ואהרון מכים את הסלע פעמיים ואף קוראים לבני ישראל *"מורים".* רש"י מפרש לאלתר: *סרבנים.* בני י

 18.6.2020 חכמת נשים בנתה ביתה – פרשת קורח אחד המשפטים הידועים שרגילים לומר בהקשר של מחלוקת הוא *"אל תהיה צודק תהיה חכם".* את לא מסכימה איתו? את רוצה למשוך אותו לכיוון שלך ? אל תעשי את זה בצדק ובמשפט אלא בחסד וברחמים.  אף אחד לא אוהב להרגיש מובס ומושפל אל מול חיוך הניצחון שלך. אז איך בכל זאת מצליחים לבטא את הצדק שנמצא אצלך בכיס הקטן (תמיד כמובן) אך בצורה חכמה ומשכנעת? את זאת ניתן ללמוד מפרשתנו, פרשת קורח. בפרשתנו פורצת מחלוקת קשה ביותר, מחלוקת שגורמת גם לאדמה לפעור את פיה ולבלוע אל תוכה את קורח , דתן ואבירם. הם נשיהם , ילדיהם וכל אשר להם. אך חסר אדם אחד שלא נבלע באדמה , אדם אחד שבתחילת הפרשה הלך בעצת קורח אך די מהר שמו כבר לא מוזכר בעלילה, לא בסערת המחלוקת ולא באסון שהגיע בעקבותיה. *לאיש הזה קוראים און בן פלט.* לאון הייתה אישה חכמה שהריחה כבר בהתחלה ששום דבר טוב לא יצמח מהרעש שקורח מקים על משה ואהרון, כבר בהתחלה היא הבינה את זה בחושיה הנשיים העדינים, ולכן מנעה מבעלה ללכת לחגיגת המחלוקת. איך היא עשתה את זה ? פשוט ישבה מחוץ לאוהל והסתרקה, וכאשר הגיעו אנשי המחלוקת לקרוא לבעלה, ח

 12.6.2020 *חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת שְׁלַח לְךָ*  אם את רווקה, בטח שמעת לפחות 200 פעם את צמד המילים _״בקרוב אצלך"._  בדרך לחופה של חברה, בברית של אחיין ואפילו בתור לסוּפר.  אם גם לך מציקות צמד המילים הללו, כדאי לך להצמיד אליהן צמד מילים נוסף:  *בעיתו ובזמנו.* לא מתוך הַתרסה, אלא מתוך אמונה  שכל דבר בא בזמן הנכון שלו.  בפרשתנו, פרשת *שְׁלַח לְךָ,* משה רבנו שולח את המרגלים שיתורו את הארץ ואף מצווה אותם להביא מפרי הארץ. וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים, והמרגלים בוחרים להביא לא פחות ולא יותר אשכול ענבים ענקי *אך לא בָּשֵׁל* שהזמן על העץ היה עושה לו רק טוב.  כוונת משה לטובה היתה  שהרי פירות הארץ מתוקים הם, אך כוונת המרגלים היתה אחרת ובעוון דיבת הארץ נגזר עלינו להסתובב במדבר עוד 40 שנה, עד אשר ימות כל דור המדבר מבן 20 שנה ומעלה.  אך זה לא סוף הסיפור. הפרשה ממשיכה מיד אחרי הגזירה, על ציווי חדש שקשור בכלל לכניסה לארץ! הציווי מדבר על הוספת יין לקורבן שיוקרב בבית המקדש בירושלים.  *רגע רגע!*  לא קראנו לפני שנייה _שלֹא_ נכנסים לארץ? אלא פה הבשורה:  *אתם,* דור המדבר לא תכנסו לארץ, *אך ה

 5.6.2020 *חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת בהעלותך* אין אישה בעולם שלא מרגישה לפעמים משרתת. מבשלת, מגישה, מפנה, מדיחה וחוזר חלילה. מכבסת, מייבשת, מקפלת, מרימה ומהר מאוד הבגד נזרק שוב לערימה.   לא קל להרגיש משרתת, בעיקר אם המילה הנרדפת למשרתת היא *שפחה.* אך אם נתבונן בפרשתנו, נגלה משמעות נוספת לשירות המדהים שאת מעניקה לבַּאֵי ביתך. *בפרשתנו, פרשת בהעלותך,* הקב"ה מעניק לשבט לוי את תפקידם של הבכורות- עבודת המשכן.  לכתחילה כל משפחה מבני ישראל הייתה צריכה להקדיש את הבכור שלה לעבודה המובחרת, אך בעקבות חטא העגל, *שבט לוי,* שלא היה שותף בנפילה, *"זוכה בכל הקופה"* ומרוויח את המשרה הרמה – לשרת בקודש.  לכאורה שבט לוי יכול היה לחוש _עליונות_ על אחיו בכך שהוא קיבל שררה בתפקידו הרם, אלא שמהפסוקים עולה מנגינה אחרת לגמרי כאומרת- *שבט לוי אהוב, אתה משרת את אחיך, ולא הם משרתים אותך.* השררה שקיבלת היא אך ורק כדי לתת שירות, וכמו שהרב קוק, שהיה משבט לוי, היה חותם באגרותיו *"עבד לעם קדוש על אדמת הקודש".* אך כשם שהשררה אינה אלא כדי לתת שירות, כך גם הענקת השירות מעידה על השררה! *ולכן את, איש