2020-hukat
26.6.2020
*חכמת נשים פרשת חוקת*
ופתאום הוא הגיע , החופש הגדול. ללא כל התראה מוקדמת הוא ניצב עימנו כאן, רענן ונוכח.
והם יחד איתו, יוצאים מהמסגרת לפני כולם, *המתבגרים שלנו.*
ופתאום את קולטת שעברה שנה, והרבה מאוד השתנה. הילד שנכנס בשערי בית הספר בתחילת השנה יוצא ממנו גבוה יותר, אמיץ יותר, מתבגר הרבה יותר.
ואיך נדבר באופן שיקשיב? ואיך נקשיב באופן שידבר?
יש אמנם ספר שלם שמסביר את השיטה, אך הפעם, שלא לשם שינוי, נתבונן בפרשת השבוע.
*בפרשתנו , פרשת חוקת,* 38 שנה חלפו בבת אחת. *מרים הנביאה נפטרת* בשנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים ומותה מסמל התחלה חדשה. דור יוצאי מצרים תם למות , ודור חדש עומד בשערי ארץ ישראל , טרם כניסתו אליה, ומתלונן שאין מים. *בארה של מרים הסתלק לו* עם מותה של הצדקת, ואנחנו, מה יהיה איתנו? צועקים הם למשה ואהרון.
התלונה התקבלה כצודקת וריבונו של עולם מצווה את משה ואהרון *לדבר אל הסלע,* הסלע בו מסתתרת בארה של מרים , וממנה יצאו שוב מים רבים להשקות עם רב.
אך במקום דיבור , משה ואהרון מכים את הסלע פעמיים ואף קוראים לבני ישראל *"מורים".*
רש"י מפרש לאלתר: *סרבנים.*
בני ישראל יקרים, אתם כבר לא תלמידים, גדלתם! התבגרתם, הפכתם להיות המורים של עצמכם - *אתם מסרבים לקבל מרות.*
ומסביר ה" כלי יקר" שזו בדיוק הסיבה שהמכות כבר לא התאימו לסיטואציה- גיל ההתבגרות .
אמנם פעם, בתחילת המסע במדבר , המכות פעלו את פעולתם לטובה. אין מים? מכה אחת בסלע ויש מים בשפע. אך מאז עברו 40 שנה, דור חדש נולד ואיתו יש לדבר בשפה אחרת.
המים בסופו של דבר יצאו מהסלע גם בלי יותר מידי דיבורים, אך משה ואהרון שילמו על כך מחיר-
*הם כבר לא יכנסו לארץ ישראל.*
אך יש גם סוף טוב לסיפור.
בסוף הפרשה אנחנו פוגשים שוב את בארה של מרים , אך הפעם בלי תלונות .
הפעם בני ישראל סוף סוך מכירים *טובה* על הבאר המופלאה והם שרים שירה, *שירת הבאר.*
מי חשב להגיד *תודה* לפני 40 שנה על באר המים? זה היה נראה כל כך ברור מאליו!
ואילו עכשיו , עם ההתבגרות המופלאה הזו של הדור החדש במדבר,
הם יודעים גם להכיר *טובה* ולומר *תודה.*
כך גם המתבגרים שלנו, מצד אחד הם תובעים מאיתנו קומה חדשה של הורות, הם דורשים מאיתנו לפתח שפה חדשה שלא הכרנו, ולפעמים אנחנו משלמים מחיר על הקושי שלנו להדביק את הקצב.
אך מצד שני, בתהליך התבגרותם מתפתחת בקרבם תודעה חדשה של הכרת הטוב על דברים שהיו נראים פעם מובנים מאליהם.
הם פתאום מבינים *שאין כמו האוכל של אמא,* והם כבר אומרים *תודה על הכסף של אבא.* למתבגר לעומת ילד קטן, יש היכולת הזו להכיר בטוב כלא ברור מאליו.
וכך נוצר לו לאט לאט קשר יותר עמוק ובוגר עם המתבגר שלנו.
ועל כך נאמר שירה.
שבת שלום ומבורך!
---
הילה ג'ורנו', ערד
תגובות
הוסף רשומת תגובה