חג השבועות - פרשת נשא
🌸 חכמת נשים בנתה ביתה 🌸
🌸 חג שבועות ופרשת נשא 🌸
יש לנו נטייה לאהוב את מה שקל לנו לעשות,
ואילו את מה שקשה ודורש מאמץ לרוב נדחף לתחתית סדר העדיפויות.
כי למי יש כח לעבוד קשה?
זה נכון לגבי
כביסה,
כלים,
שיעורי בית,
או כל מטלה שלא באה לנו "בהליכה".
📜
אך האם זה נכון גם לגבי לימוד תורה?
מה שהופך אותה לכלה , זה זה שהיא קלה?
אולי דווקא ההפך הוא הנכון?
📜
בפרשתנו פרשת נשא,
עם ישראל מתכונן לקראת יום חנוכת המשכן עד שהגיע יום ראש-חודש ניסן, ובו כתוב
"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה".
✨
שואל רש"י:
למה כתוב רק "משה"?
וכי לא היו לו שותפים?
אנחנו הרי יודעים שיש עוד אנשים שעבדו ועמלו
על בניית המשכן.
אז למה רק משה נכתב?
ועונה רש"י:
"לפי שמסר נפשו על בניית המשכן".
ממשיך רש"י ואומר,
שעל כן גם בית המקדש נקרא על שם דוד המלך,
לפי שמסר נפשו עליו.
✨
המשותף לכל המטלות שקשה לנו לעשות,
זה שבאמת אין שום ערך לדרך בה נשיג את התוצאה.
אנו רוצים בסופו של דבר :
כביסה מקופלת
כלים שטופים
תוצאה טובה במבחן
אבל איך נגיע לשם? ממש לא משנה.
✨
לעומת זאת בדברים של קודש -
כמו בניית המשכן,
כמו לימוד תורה שזה בניית משכן פנימי בנפש,
יש ועוד יש ערך למאמץ!
💪
כל העניין הוא המאמץ.
לא רק כמה אתה יודע,
אלא כמה עמל השקעת .
✨
ונחתום בסיפור
על אב ששלח את בנו ללמוד תורה בישיבה
אך הוא בעצמו לא ידע צורה של אות.
✨
לעת זקנתו החליט האב ללמוד גמרא,
וכך המשיך תקופה ארוכה, למשך שנים.
האבא למד באיטיות וביסודיות
📜 דף גמרא אחד ויחיד 📜
וכשסיים את הדף החליט לעשות
"מסיבת סיום מסכת"
או ליתר דיוק: "מסיבת סיום דף"
😅
תלמידי חכמים גדולים הוזמנו למסיבה ,
ושבחו את האב על המאמץ הגדול.
✨
למחרת 😱 האב נפטר -
זקן ושבע ימים על מסירות הנפש על אותו דף אחד.
✨
אז הסיפור הוא לא התוצאה,
וגם לא התואר.
אלא העמל, המאמץ,
וזה מה שבונה את המשכן בליבנו פנימה.
✨
ואנו הנשים,
מטבענו מחוברות לגמרי לערך שבדרך, למאמץ עוד לפני התוצאה.
ולכן יותר קל לנו להעריך את התהליך ולשמוח בתורה
🙂 גם בלי ללמוד אותה יום ולילה 🙂
שבת שלום וחג שבועות שמח!
---
הילה ג'ורנו, ערד
יועצת ומאמנת זוגית
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה שהגבת!