פרשת ויצא

 🌸 חכמת נשים פרשת ויצא 🌸

מגיל קטן חִנכו אותנו שלקנא זו מידה לא טובה, כי "רְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" וכמובן שצריך לשמוח במה שיש לנו , כי איזהו עשיר - השמח בחלקו. ואם את מקנאה  בחברתך,  אז כדאי שתעבדי על זה או לפחות תסתירי את זה מעין כל, כי זה לא נראה טוב 😉

ובכל זאת, בפרשתנו,  פרשת ויצא, אי אפשר להתעלם שאימותינו הקדושות קִנאו. והפסוק מדבר בעד עצמו : "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ". ואיך אפשר שלא? 

לאה יולדת ושוב יולדת , ושוב.. 

ורחל מחכה ושוב מחכה, ושוב...

אך מה רחל עושה כתוצאה מהקנאה שלה באחותה? היא עושה מעשה שיכול עוד יותר לעורר את קנאתה, היא נותנת את שִּפחתה ליעקב - לאישה, ואומרת: "וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" , ומפרש הרב עובדיה ספורנו: " שֶׁבְּקִנְאַת יֶרֶךְ חֲבֶרְתִּי יִתְעוֹרֵר הַטֶּבַע".

הפוך על הפוך! הרי כאשר השפחה תלד ליעקב, תִתעורר יותר קנאה! אַך אומר הספורנו שדווקא הקנאה הזו תעורר את הטבע, הטבע ללדת!

אז קנאה זה טוב או רע?

הבה נתבונן בקנאה שיש בנו.

אנחנו הרי לא מקנאות בכל דבר, אלא במה ששייך לשאיפות הפנימיות שלנו. 

לדוגמה, אם אין לי שום שאיפה לטוס לחו"ל , אני לא אקנא במי שטס. אך לעומת זאת, אם זו כל שאיפתי, אז הקנאה תתעורר בי בעוצמה.

מה שאומר שהקנאה שמתעוררת בלב  עוזרת לנו להבין מה הרצון הפנימי שלנו, וכדאי להיות קַשובות לו ולא להדחיק. 

ואולי זה מה שרחל עשתה, היא לא הדחיקה את הקנאה שלה, היא לא עשתה "עבודת מידות" פלסטית, אלא הקשיבה קשב רב לרצון העמוק שלה לילד, היא דיברה אותו, וגם עשתה מעשה, בלי להחסיר דבר מאחותה לאה.

אומרת הרבנית ימימה מזרחי שיש קנאה רעה ויש קנאה בונה.

ומהי קנאה רעה? כשאת פותחת עין על חברה שלך ואומרת: למה יש לה? - זו קנאה הורסת שיכולה להרוס לחברה וגם לעצמך.

אך אם המבט הוא פנימי: למה לי אין? אני רוצה גם! (בנוסף אליה) אז זו קנאה בונה שמקדמת אותך להבין מה את רוצה ואיך את מגיעה לזה. בדיבור, בתפילה , במעשה.

וכמו רחל אימנו שהקנאה הביאה אותה למעשה חיובי שבונה כך גם אנחנו, כי אם אנחנו מקנאים במה שיש לנו שייכות אליו אז "קנאת סופרים תרבה חכמה", וקנאת עם ישראל - תרבה גאולה!

שבת שלום ומבורך!

---

הילה ג'ורנו, ערד