חכמת נשים בנתה ביתה -הילה ג'ורנו

  אנו נמצאים בראשיתם של ימים מיוחדים, ימים מבשרי גאולה, ימי חודש אייר. אם תשימי לב תגלי שפרשת "קדושים" השנה מגיעה אלינו מיד אחרי זיכרון מותם של קדושי השואה ולפני יום הזכרון של קדושי חללי מערכות ישראל. מה שמעורר את השאלה:  מה זה בעצם להיות קדוש? והאם אפשר להגיע לזה בעודנו בחיים? בשבת שעברה, פרשת אחרי מות, קראנו על עבודת הכהן ביום הכיפורים. ובאמת אם נשאל מה היום הכי קדוש בשנה, מן הסתם התשובה תהיה  "ברור, יום הכיפורים" יום המובדל מהחומר, אין אוכל, אין מים, אפילו אין את יצר הרע...    אלא שבפרשת "קדושים", הפרשה שמגיעה מיד לאחר "אחרי מות", אנו מגלים שהקדושה עליה אנו מצווים אינה נמצאת רק בבית הכנסת בין תפילת נעילה לתקיעת השופר, אלא היא נמצאת עמוק – עמוק בתוך החיים: *באיסורי עריות, בחובתנו לשים לב לעני ולגר, ברגישות הנדרשת כלפי חרש ועיוור, ובהבנה הבסיסית שיראת השמים שלנו נמצאת ממש פה בארץ, בתוך המעשים היומיומיים והפשוטים שלנו.* למות על קידוש ה' זו זכות עצומה, אך לחיות קדוֹשה זו משימת חיים! - אך באמת זו לא רק משימה, אלא גם הבטחה!!! הרב צבי יהודה הכהן ...

  קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף , כך כתוב, וכך גם הרבה רווקים מרגישים. עד שיש הצעה, ועד שסוף סוף נפגשים, ועד שיש מציאת חן, ועד ששני הצדדים מסכימים - הרבה מים יעברו בירדן, והמים הללו לא פעם מכילים כמות לא מבוטלת של דמעות.  אין ספק שזוגיות טובה היא נס, לא פחות מקריעת ים סוף, אך למה להשוות חיבור של שני אנשים לקריעת ים לשניים? הרי סוף סוף מדובר באיחוד ולא בפירוד?!  יתכן וחז"ל באו לרמוז לנו מסר מאוד חשוב בדרך לזוגיות - הרבה פעמים קשה להתחבר כי עוד לא נפרדנו מחלקים שהיינו צריכים להסיר מעלינו מזמן - זיכרונות מקשרים קודמים, כבילות יתר למשפחת המוצא, או מידות לא מתוקנות שמונעות מאיתנו לראות את הזולת, זולתנו. בחג שביעי של פסח אנו מזכירים את נס קריעת הים לאחר יציאת מצרים. ומה היה שם בעצם? הים הגועש והשוצף עמד מלכת, נפתח לשניים ועם רב עבר בתוכו. איזו ענווה זה דורש מים כל כך גועש! להפסיק לזרום , לעמוד דום, כי מישהו אחר רוצה לעבור.  גם בזוגיות חשוב לפעמים לשנות את הטבע הזורם שלנו ולהשתנות בשביל מישהו אחר. וכשזה יקרה, זו תהיה ממש גאולה!  שבת שלום ומבורך וחג שביעי של פסח שמח!!...

  הנה הגענו לַיִשוֹרת האחרונה, או בלשון העם - ל"דקה ה90" - והכל הכל כמעט מוכן. הבית נקי, המטבח כשל"פ, הקניות בארון והנה תכף החג אליו התכוננת רבות נכנס. בין אם את מהעורכים ובין אם את מהאורחים, הכנה רבה ודאי פקדה אותך בימים האחרונים. כי פסח הוא חג שלא משאיר אף אחד אדיש. מה יש בו,  בפסח, שאין באף חג אחר? לפסח יש כמה שמות כידוע שמתארים את עניינו, אחד מהם הוא חג האביב. השורש של המילה אביב זה "אב" = ראשית והתחלה. כמו שכתוב בשיר השירים "באיבי הנחל" - בתחילת הנחל. כי מלבד זה שפסח יוצא בעונת האביב (ולכן גם מעברים את השנה) פסח הוא- הוא אביב. הוא בעצמו התחלה חדשה. כי ביציאת מצרים נולדנו, הפכנו לעם. מזל טוב! יום הולדת כידוע הוא זמן של חשבון נפש,  זמן של נקיון פנימי, בוררים את הטוב מהרע, מוציאים את המיותר , ומנקים את מה שזקוק לניקיון.  אך  אין זה כל עניינו של חשבון הנפש אלא חשבון  מלשון חשיבות!  בפסח אנו יושבים סביב שולחן הסדר כבני מלכים, ואומרים בפה מלא שאנו חשובים לפני ה' יתברך, אנו עם סגולה, בנו בחר ה' מכל העמים, ולכן הוציא אותנו מבית עבדים לחירות עולם....

  שמעתי פעם שאלה חכמה עם תשובה מצחיקה, למיטיבות לכת- *"מדוע נסמכה פרשת שמיני לפרשות תזריע – מצורע?* *ללמדנו שגם בני אדם אסור לאכול..."*  חחח:)) ועכשיו הסבר למי שלא הבינה- פרשת שמיני עוסקת במאכלות אסורות, ומפרטת מה מותר לאכול ומה אסור. ואילו פרשות תזריע-מצורע, הבאות מיד אחריה, מלאות בנגע הצרעת הבא על אדם שדיבר לשון הרע. ולשון הרע כידוע, יכולה לאכול אנשים חיים -  _בלי משפט._ _בלי עדים._ _בלי התראה._ את פשוט אומרת משהו רע על מישהי , וזהו, אכלת אותה (תרתי משמע).  "אבל זו אמת!" את יכולה לתרץ את עצמך ולהצדיק את הדיבור המלוכלך שהרגע יצא מפיך.  אז זהו, שגם אם זה אמת, זה עדיין _לשון הרע._ וכמובן שאם מה שאמרת לא היה אמת אז זה כבר _"הוצאת שם רע"._.  שלא נדע. אז גם בני אדם אסור לאכול. חג הפסח יחד עם הלחץ שהוא מביא איתו, מביא גם התחדשות, התחדשות בבית, במטבח, בסלון, אך לא רק.  חג הפסח מביא עימו התחדשות בכוח הדיבור, כי כשמו כן הוא – *פה-סח,* והרי עיקר מצוות החג נעשית בדיבור- וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ. לפה שלנו יש הרבה כוח , כוח להחיות או חלילה להפך. פרעה למשל, בחר להשתמש...