חכמת נשים בנתה ביתה -הילה ג'ורנו

  תגידי, כשאת מקפלת כביסה את מתחילה מהבגדים והמגבות או מהגרביים? אם את אחת כזו שקשה לה לרדת לפרטים הקטנים, אז הגיוני שהגרביים מונחות אצלך באיזו סלסלה נשכחת, מחכות שתבואי ותשדכי אותן אחת לאחת. כי לרדת לפרטים הקטנים זו אומנות, ובפרשה שלנו , זו גם אמונה. *בפרשתנו , פרשת משפטים,* אנחנו נפגשות עם פירוט מופלא ומסועף של דינים והלכות.  מה עושים במקרה של _גניבה? חבלות גוף? קניין עבדים?_ ועוד ועוד. משפטים רבים שנאמרו מיד לאחר המעמד הגדול, נתינת התורה במעמד הר סיני.  במבט ראשון נראה שיש כאן ירידה רצינית ותלולה מההר העשן בו שמענו את האלוקים מדבר עימנו בקול, אל תוך החיים עצמם, מלאי המורכבויות האין סופיות, הקשיים וההתנגשויות. ירידה עם חשש לנפילה על הפרצוף. *ריבונו של עולם! איפה כל הברקים והרעמים? מי כיבה את האור?*  אז זהו , שאף אחד לא כיבה את האור, אלא האור הגדול שירד בהר סיני, הוא כל כך גדול ועוצמתי , שיש בכוחו להאיר באמת גם את כל הפרטים הכי קטנים של החיים. תורת ישראל אינה כשאר החכמות בעולם, המדברות בסיסמאות ללא כל כיסוי.  תורתנו , תורת אמת היא, ועל כן היא מדברת על הדברים הכ...

  *"כשאתחתן – אהיה שמחה!"* - בשעה טובה התחתנת ואת עדיין מחכה לשמחה. *"כשיהיו לי ילדים- רק אז אהיה שמחה!"* - נולדו הילדים ב"ה אך השמחה עוד לא נולדה איתם כי רק "כשהם יגדלו סוף סוף, יתחתנו בעצמם וילדו ילדים – רק אז אהיה שמחה." *את כבר סבתא! אך האם את שמחה?* וזה לא נגמר: " כשתיגמר הקורונה, כשתהיה לי עבודה, כשאעבור דירה, כשאזדקן..." הרשימה ארוכה ולא נגמרת, והמשותף לכל הרשימות שלנו זה דבר אחד קבוע: תמיד השמחה מופיעה בסוף העמוד, בצד שמאל, שם למטה, כתוצאה סופית של מימוש כל חלומותינו עליי אדמות. אך האם שמחה היא תוצאה או סיבה? מתנה ממרומים או עבודת נפש מאומצת? בפרשתנו, פרשת בשלח, נקרע ים סוף לגזרים ועם ישראל עובר בו ביבשה בתוך הים! נס גדול היה שם, נס שקשה לפספס, גם אם אתה הספקן הכי גדול בעולם. אך מסתבר שלא כל אחד זכה לראות את כל הניסים שהיו שם על הים. אומר המדרש *שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל בן בּוּזִי הַנָּבִיא.* ובעצם, כדי להצליח לראות את כל מה שהיה שם, בקריעת ים סוף, צריך היה להגיע לדרגה כלשהיא של נבואה. מפרש הכלי הי...

  _*יש לך על מי להישען*_ יש שלב כזה בחיים בו את מבינה שאם את לא תעשי, אף אחד לא יעשה במקומך, כי כשהיית קטנה, ידעת שיש מי שינקה אחריך, מי שיאסוף אחריך, ואותך. והיום , כשגדלת, את מתחילה להבין שאם _אין אותך לעצמך- מי לך?_ ואכן, התובנה הזאת מעצימה אותך והופכת אותך "לבעלבוסטה" רצינית, (אך הפעם את היא זאת שאוספת ומנקה אחרי כולם ) אך עדיין מפעמת בך *הכמיהה הילדותית הזו, למישהו שתמיד ידאג לך. איך מוצאים את האיזון?* בפרשתנו, *פרשת בא,* מגיעה לסיומה מסכת המכות שנחתה על מצרים, מכה אחרי מכה, מצרים מתפרקת לעיניי בני ישראל, ובפרשתנו סוף סוף *יוצאים לחופשי.* שמעתי בשם הרב דוד חי הכהן שבאמת ריבונו של עולם יכול היה לגמור את הסיפור במכה אחת, "זבנג אחד וגמרנו", אם המטרה הייתה רק להוציא את ישראל ממצרים. אלא שהמטרה הייתה אחרת- *להוציא את מצרים מישראל,* לקנות את הידיעה הפנימית *ש"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"* (ספר דברים,ד-לה). כי מה זה בעצם להיות עבד? להיות תלוי במישהו אחר. זה לאו דווקא רע להיות תלוי במישהו אחר, השאלה היא - במי אתה תלוי... במלך בשר ודם או בבורא עולם? ביציאת מצרים נגאל...