וישב

אמון מצמיח

חשבתן פעם למה הסופגניות מחכות לנו במאפייה יום אחרי שמחת תורה? כי אין שום חג חוץ מחנוכה שיאיר לנו את החורף מלבדו, וכמה טוב שחג חנוכה מגיע בדיוק בזמן! הזמן בו הימים מתקצרים, השמש שוקעת מוקדם ומשאירה אותנו ספונים בבתים מ-5 אחר הצהריים.

ואז הוא מגיע, אור קטן מבצבץ בחלונות הבית , ומזכיר לנו שמעט מן האור דוחה הרבה מהחושך.

אפשר לומר שזו התמצית של חייו של יוסף הצדיק, המופיע בפרשתנו, פרשת וַיֵּשֶׁב.

*מה הוא לא עבר, יוסף הצדיק?* 

הוא התייתם בגיל צעיר מאמו האהובה, האחים שלו שנאו אותו וזרקו אותו לבור, הוא נמכר כעבד למצרים - אומה שטופת זימה, ושם נזרק שוב אך הפעם לכלא, בעקבות עלילה שפלה שרקמה סביבו אשת אדונו.

מה היינו מצפות מאדם כזה שעבר *לבד*  מסכת ייסורין כזו ועוד בגיל כל כך צעיר? לא הרבה. אך מה בסופו של דבר יוצא ממנו? לא פחות מיוסף הצדיק, שעד היום צדקתו עומדת לנו. כי מה היה ליוסף הצדיק?

אור קטן שהאיר הרבה מהחושך

*אדם אחד שהאמין בו, אבא שלו.*

מגיל קטן יוסף ידע שאבא אוהב אותו הכי בעולם, שאבא מאמין בו. והאמון הכל כך גדול הזה עמד ליוסף בשעת מבחן - *דמות דיוקנו של אביו נראתה לו שנייה לפני שנפל בעריות עם אשת פוטיפר.* _(רש"י)_

לפעמים מספיק אדם אחד שיאמין, אדם אחד שיאיר את בסבלנות את האור הקטן שטמון בפנים, עד שהשלהבת תעלה מאליה. 

בואו נהיה אנחנו אותו אדם. בואו ניתן אמון בעצמנו, בילדינו, בסובבים אותנו, אמון שמביא בסופו של דבר לאמונה בבורא עולם כפי שיאמר יוסף בפרשה הבאה: *"בִּלְעָדָי, אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה".* ומעט מן האור הזה , דוחה הרבה מהחושך.

שבת שלום ומבורך!