לֶךְ לְךָ

 אחד הדברים שהכי זכורים לי משנות ילדותי, שלא לומר "צרובים", הוא צילום סוף שנה בגן, במשך 3 שנים. הצלם היה מגיע מחויך עם המצלמה הענקית שלו, ואני הייתי מתחבאת מאחורי הגן, מתביישת עד כלות מ"החשיפה" .

לא שהיה משהו פרובוקטיבי בצילומים ההם, אלא שאצלי, הילדה הקטנה בגן, החשיפה לעיניי צלם  זר (וממש גבוה!), ממש לא התאימה לנפשי הילדותית.

מאז עברו שנים, ועדיין הסיטואציה ההיא מעלה בי מחשבות על החצנה, על הסתרה ומה שביניהם.

*בפרשתנו, פרשת לֶךְ לְךָ, אנחנו נפגשים עם הפחד של אברהם מחשיפת יופייה של אשתו לעיניי המצרים. המצריִים אז, היו ידועים בתאוות העריות שלהם, "ברדיפת השמלות" שלהם, ומה עשה אברהם? החביא את אשתו בתיבה, וכך ירד למצרים מפני הרעב.

אך הפלא הגדול הוא שרק אז, ערב הירידה לארץ זרה, אברהם קלט כמה יפה שרה אשתו. "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ". *מה, לא ראית את זה עד עכשיו?!*

אחד הפירושים שמביא רש"י לשאלה הזו, היא שבאמת זמן רב אברהם ידע ששרה אשתו מאוד מאוד יפה, אלא ש"הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יופייך" ולשמור אותו מכוסה מפני אנשים שיכולים להשתמש בו לרעה.

*צניעות היא לא מילה גסה,* היא לא באה להסתיר את החלקים המכוערים שבנו, ולהפוך אותנו לאנשים חשוכים וכבויים... אלא *להיפך- מטרת הצניעות היא להגן על היפה שבנו מפני החפצה,* מפני עין אדם (או מצלמה) שיכולה להתבלבל ולחשוב שהחיצוניות שלנו היא העיקר, וגרוע מזה- שההנאה מהמעטפת החיצונית היא עיקר המפגש בנינו.

רחל אימנו, שיום פטירתה חל ביום ראשון הקרוב, יא' מרחשוון, לימדה אותנו שצניעות אינה סותרת יופי, אלא בונה אותו בהרמוניה. נבקש כולנו, במיוחד בעת הזו, אל תפסיקי לבכות עלינו רחל! כי הדמעות שלך הם תמרורים המראים לנו את הדרך הנכונה בעולם בו ההחצנה שולטת.

שבת שלום ומבורך!

---

הילה ג'ורנו, ערד