ree
חכמת נשים בנתה ביתה פרשת ראה
מי מאיתנו לא צריכה נופש אחרי הנופש? שתרים יד🤚
ומי לא מרגישה את התשישות המשביתה ביום ראשון אחרי שבת?! את בטח מבינה על מה אני מדברת. *מהרגע שהמילה נופש עולה, המנוחה היא ממך והלאה.* מתכננת מסלולים, אורזת תיקים, והכל כמובן בשביל "להחליף כוח". כך את מקווה לפחות.
אך בפועל המנוחה אליה את כוספת אינה בהישג יד, או כמו שאומרים: *צדיקים אין להם מנוחה* לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. *לא בנופש הזה וגם לא בנופש הבא.* ואולי מנוחה היא לא מה שחשבת?
בפרשתנו, פרשת ראה, מופיעות המילים "אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" בהקשר לאיסור הקרבת קורבנות לה' בכל מקום אחר מלבד המשכן בשילה או המקדש בירושלים.
ורש"י מפרש: הַמְּנוּחָה - זוֹ שִׁילֹה. הַנַּחֲלָה - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם.
ומהי שילה? שילה , היה מקום המשכן הזמני לפני בניית הקבע של המקדש בירושלים. אך אם שילה היה מקום זמני, ולא ה"פיינל" אז למה רש"י קורה לו "מנוחה"? *כנראה שהמנוחה לעולם תהיה רק שלב בדרך* - כמו המשכן בשילה - ולא יעד בפני עצמו. כמו אדם שנח בדרך כדי לאסוף כוח להמשך.
ואם נמשיך לתפוס את המנוחה כמטרה בפני עצמה, היא תמשיך לחמוק לנו בין האצבעות. אבל אם נבין שמנוחה היא אמצעי, היא רק שלב בדרך לנחלה - כמו המשכן בשילה שהיה שלב בדרך לירושלים - אולי כך פחות נתאכזב מנופַשים מתישים, ואולי באמת נצליח לכוון את עצמנו לנוח באמת בין לבין כי נבין סוף סוף שהמנוחה היא רק שלב בדרך לעשייה ברוכה!
שבת שלום ומבורך!
--
הילה ג'ורנו, ערד
תגובות
הוסף רשומת תגובה