הילה ג'ורנו

 27.8.2021, 15:02] Snir Elgabsi: *חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת כי תבוא* קרוב לוודאי *שהפחד הכי גדול שמקנן בליבו של אדם העמל מבוקר עד ערב* הוא שלכל העבודה שהוא משקיע, ולכל הטרחה שהוא טורח לא תהיה משמעות עבורו בסוף היום. ממש כמו הקללות בפרשתנו, פרשת כי תבוא, המתארות מצב עגום וכואב בו אדם מארס אישה אך לא זוכה להינשא לה, או נוטע כרם אך לא זוכה ליהנות מעמלו, כי *מישהו אחר בוצר את הפירות.* עצוב. *אפשר לומר שזה המכנה המשותף של הרבה קללות בפרשתנו* -הצער הרב על כך שהתחלת תהליך אך לא סיימת אותו, יצאת לדרך אך לא הגעת ליעד. וכשנשאל את עצמנו, על מה באו לנו כל הצרות הללו, על מה אנו סובלים כזה צער נורא ועוגמת נפש, נשמע את התורה לוחשת מקרן זווית - *"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".* נכון, עבדת את ה', עמלת מבוקר עד ערב, אבל  לא עשית את זה בשמחה.  אולי עבדת , אך לא בטוב לבב, לא בלב שמח. *כי בעבודת ה'  לא מספיק רק לסמן "וי",* אלא יש ערך לדרך, ואם כבר יצאת לדרך, אז *תעשי אותה בשמחה,* אחרת לא תגיעי באמת ליעד. ולמה דווקא שמחה היא המדד לאיכ

 19.8.2021, 19:40] Snir Elgabsi: *חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת כי תצא* לצאת על מנת להיכנס. *איך מכנים זוג שניפגש למטרת חתונה? "יוצאים".* מדוע דווקא מכנים את הפגישה שכל מטרתה היא להיכנס פנימה  בשם של "יציאה" ? הרי בלשון הסלנג, כשמישהו רוצה "להיכנס" במישהו אחר הוא "יוצא עליו"... וזה לא נשמע סימפטי במיוחד... בפרשתנו , פרשת כי תצא,  *גם המלחמה נקראת בשם יציאה!*  "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ.." אולי כדי לרמז לנו שבתחילת הדרך *כשבני זוג רק "יוצאים"* – הם עוברים תהליך של בירור כמו מלחמה- הוא מתאים לי ? אני מתאימה לו? האם אנו נושאים עיניים לאותו מקום ולא רק מסתכלים אחד לשני בעיניים?  *וזה השלב הראשון, יציאה למלחמה.* בהמשך הפרשה מופיע השלב השני- "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה"- נישואין! חשבתי לעצמי, *מדוע הנישואין נקראים בשם "לקיחה",* והרי הרבה יותר מתאים לקרוא לנישואין בשם "נתינה"?! אלא שלא תמיד "לקיחה" היא מילה גסה, במיוחד אם מדובר *בלקיחת דבר השייך לך.* ומה יעשה איש המוצא את אבדתו ?? לוקח או

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת שופטים מי מאיתנו לא הייתה רוצה *לדעת מה יהיה בעתיד?* מאוד נח שיש את מי לשאול עם מי כדאי להתחתן, איזו דירה לקנות , מה ללמוד בשנה הבאה, ומתי תיגמר כבר הקורונה?? הספק ביחס לעתיד הלא ידוע מכרסם כל חלקה טובה, ומדיר שינה מעיננו, ולעומת זאת כשהכול ידוע מראש, ובמיוחד כשיש מישהו שאומר לנו בדיוק מה יהיה איך ומתי, *קל לנו להתנהל בביטחון ובשלווה.* האמנם? בפרשתנו, פרשת שופטים, מופיע הפסוק הידוע שמבקש מאיתנו להיות תמימים. *תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה'אֱלֹהֶיךָ.* אל לנו לחקור אחר העתידות כפי שאומות העולם עושים. לא ללכת לקוראת בקפה ולא לפותחת בקלפים, כדי לדעת מה יילד יום. אנחנו , עם ישראל מצוּוִים להתהלך בתמימות עם ה' ולצפות לו, *לסמוך עליו.* אך מה יוצא לנו מזה? הרי בהרבה יותר קל לחיות כשהכול ידוע מראש. *אלא שישראל הם מעל המזל* ועבודת ה' שלנו, משפיעה ישירות על מה יהיה, איך ומתי, ולכן אף קוראת בקפה לא יכולה לחזות את הנס שמעשינו הטובים עתידים לחולל, *וכל התחזיות הקודרות הופכות ללא רלוונטיות* בהרהור תשובה אחד שלנו. אך אם נשים לב נגלה שמיד אחרי הפסוק "תָּמִים תִּהְיֶה&

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת ראה מי מאיתנו  לא צריכה נופש אחרי הנופש? שתרים יד🤚  ומי לא מרגישה את התשישות המשביתה ביום ראשון אחרי שבת?! את בטח מבינה על מה אני מדברת. *מהרגע שהמילה נופש עולה, המנוחה היא ממך והלאה.* מתכננת מסלולים, אורזת תיקים, והכל כמובן בשביל "להחליף כוח". כך את מקווה לפחות. אך בפועל המנוחה אליה את כוספת אינה בהישג יד, או כמו שאומרים: *צדיקים אין להם מנוחה* לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. *לא בנופש הזה וגם לא בנופש הבא.* ואולי מנוחה היא לא מה שחשבת? בפרשתנו, פרשת ראה, מופיעות המילים "אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" בהקשר לאיסור הקרבת קורבנות לה' בכל מקום אחר מלבד המשכן בשילה או המקדש בירושלים. ורש"י מפרש: הַמְּנוּחָה - זוֹ שִׁילֹה. הַנַּחֲלָה - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם.  ומהי שילה? שילה , היה מקום המשכן הזמני לפני בניית הקבע של המקדש בירושלים. אך אם שילה היה מקום זמני, ולא ה"פיינל" אז למה רש"י קורה לו "מנוחה"? *כנראה שהמנוחה לעולם תהיה רק שלב בדרך* - כמו המשכן בשילה - ולא יעד בפני עצמו. כמו אדם שנח בדרך כדי לאסוף כוח להמשך.  וא