ki-tavo
27.8.2021, 15:02] Snir Elgabsi: *חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת כי תבוא*
קרוב לוודאי *שהפחד הכי גדול שמקנן בליבו של אדם העמל מבוקר עד ערב* הוא שלכל העבודה שהוא משקיע, ולכל הטרחה שהוא טורח לא תהיה משמעות עבורו בסוף היום. ממש כמו הקללות בפרשתנו, פרשת כי תבוא, המתארות מצב עגום וכואב בו אדם מארס אישה אך לא זוכה להינשא לה, או נוטע כרם אך לא זוכה ליהנות מעמלו, כי *מישהו אחר בוצר את הפירות.*
עצוב.
*אפשר לומר שזה המכנה המשותף של הרבה קללות בפרשתנו* -הצער הרב על כך שהתחלת תהליך אך לא סיימת אותו, יצאת לדרך אך לא הגעת ליעד.
וכשנשאל את עצמנו, על מה באו לנו כל הצרות הללו, על מה אנו סובלים כזה צער נורא ועוגמת נפש, נשמע את התורה לוחשת מקרן זווית - *"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".*
נכון, עבדת את ה', עמלת מבוקר עד ערב, אבל לא עשית את זה בשמחה.
אולי עבדת , אך לא בטוב לבב, לא בלב שמח. *כי בעבודת ה' לא מספיק רק לסמן "וי",* אלא יש ערך לדרך, ואם כבר יצאת לדרך, אז *תעשי אותה בשמחה,* אחרת לא תגיעי באמת ליעד.
ולמה דווקא שמחה היא המדד לאיכות ההשקעה ולטיב העמל אותו אנו עמלות? את התשובה לכך אפשר למצוא בתוך הבית שלך.
כל אחד ואחת מאיתנו יודעים לזהות בעיניים עצומות האם *הנתינה שהענקתי היום לבני הבית הייתה מכורח המציאות או מלב אוהב?*
האם עזרתי לו היום כדי לסמן "וי" _(ושירד ממני כבר!)_ או כי רציתי באמת שיהיה לו טוב? איך מבחינים בהבדל בסוף היום? *איך מזהים מנין באה העשייה? המדד הוא השמחה!* האם עשיתי מה שעשיתי בחיוך ובלב שמח? או שמא בחיפזון כמצוות אנשים מלומדה?
*חודש אלול* הוא זמן מצוין לחשבון הנפש הזה, בו נזכיר לעצמנו עד כמה החיוך שלנו משמעותי, עד כמה כוונת הלב היא חלק אינטגרלי מהפגיעה במטרה, ועד כמה *נתינה שבאה מלב שמח היא נתינה שפותחת שערים נעולים.*
כי לשמחה יש כוח לשבר חומות, לעבור מסכים ואפילו מסכות!
*שבת שלום ומבורך!*
---
הילה ג'ורנו, ערד
תגובות
הוסף רשומת תגובה