הילה ג'ורנו

 30.7.2021, 15:43] Snir Elgabsi: *חכמת נשים בנתה ביתה פרשת עקב* מידי פעם עולים לכותרות (ולשבח) שמות של אנשים שצמחו מלמטה, שלא לקקו דבש והחיים שלהם, כמו שאומרים, לא היו תותים. אנשים שהכירו את קו העוני מקרוב, והצליחו, למרות הקשיים וכנגד כל הסיכויים. *אך אולי דווקא בזכות הקשיים הם צמחו להיות מה ומי שהם?!* בפרשתנו , פרשת עקב, משה רבנו סוקר בפנינו את הקורות אותנו במדבר, *ארץ ציה וצמאון,* ארץ בה אין זרע ואין מאכל מלבד מן היורד מהשמים. ואיך מכנה משה את מתנת המן, *הלחם הפלאי שירד אלינו מן השמים? - עינוי! ורעב!* "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ". הרי לא קל ללכת לישון עם מקרר ריק בלילה מתוך תקווה ואמונה שיהיה לחם בבוקר. אלא שלניסיון הזה יש תכלית, *לעינוי הזה יש מטרה,* והיא לטובתנו - "לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ". ומה היא אותה טובה שצומחת מהעוני ומהרעב? ממשיך משה רבנו ומסביר שהיה חסר לנו לחם במדבר רק *כדי שנבין שהעיקר בחיים זה לא הלחם!* ושהחיים שלנו הם הרבה יותר מאוכל טוב ובגדים יפים. *בדור השפע* בו ההתלבטות העיקרית בבוקר היא בין לחמניות, פיתות ולחם פרוס (רק תבחר) *קשה לעיתים לזכור ש

 23.7.2021, 18:45] Snir Elgabsi: *חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת ואתחנן* "לרצות להיכנס לארץ למרות הקשיים" החופש הגדול הגיע ואיתו הילדים... 🥳 נגמרו הקייטנות וּבִין לילה את הופכת להיות השומר, המנהל, המורה, המנקה והצלצול, וכל זאת ועוד בלי משכורת, לפחות לא בעולם הזה...💰 להיות הבייביסטר הראשית של הילדים זו היא זכות שיש בצידה גם אחריות גדולה ולעיתים לא קלה. אך מפרשתנו , פרשת ואתחנן אנחנו יכולות לשאוב כח רב מהמנהיג הדגול של עם ישראל בתקופת המדבר- *מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.* *משה רבנו ממש התחנן להיכנס לארץ ישראל.* על אף כל הקשיים שהיו בדרך . יכול היה משה רבנו לומר: _עד כה עשיתי מספיק, ובאמת לא היה פשוט לשאת אתכם, עם ישראל היקר, ומעתה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן יכניס אתכם לארץ... ואני? הגיע זמני לנוח. *הוא לא אומר את זה.* מדוע? מפני שהוא יודע את המעלה הגדולה בכניסה לארץ על אף כל האתגרים שטומנת היא בחובה. הוא ממש מתחנן עד כדי כך שהקב"ה צריך לומר לו _"רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה"_ כי עוד תפילה אחת, עוד בקשה אחת ואתה באמת ניכנס. הוא כל כך רצה. לפעמים הקמת משפחה ו

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת דברים בכל מערכת יחסים סבוכה המגיעה עד משבר, עולה שאלת ה"צעד הראשון"-מי הראשון שיצעד לקראת השני וישבור את הקרח? לא קל להיות הראשון שמושיט את היד לשלום, בייחוד אם נראה שהצד השני ממש לא בעניין... רגע, רגע, מי אמר שהוא לא בעניין? מה גורם לך לחשוב כך? בפרשתנו פרשת דברים, בנאומו האחרון, משה רבנו מזכיר לנו את חטא המרגלים, אותו חטא שהשאיר את דור יוצאי מצרים למות במדבר. ממרחק של 40 שנה , משה רבנו חושף בפנינו את המחשבה שניקרה בראשנו עת שלחנו מרגלים לתור את הארץ, והמחשבה הזו היא לא אחרת מאשר... *שנאה!* המרגלים חשבו שריבונו של עולם שונא אותנו, ולכן בשנאתו אותנו חפץ הוא לתת לנו את ארץ ישראל, ארץ אוכלת יושביה, כדבריהם. הייתכן?! הרי הקב"ה טוב ומטיב לכל, ואיך אפשר לחשוב כך אחרי כל הניסים שעשה לנו בדרך?  אלא שרש"י במקום מסביר לנו עיקרון פסיכולוגי מרתק ואומר שמה שאתה חושב שהשני חושב עליך זה בעצם מה שאתה חושב עליו.  ובמילים אחרות:  *השנאה שמקננת בליבכם היא זו שגרמה לכם לחשוב שהוא שונא אתכם.* ערב תשעה באב, ערב החורבן, הוא זמן מצוין לניקיון חדרי הלב. את מרגישה ש

חכמת נשים פרשות מַטּוֹת מַסְעֵי נראה לי שגם מי שאהבה פעם את החופש הגדול, בטח כבר פיתחה אליו אלרגיה אחרי שנת קורונה, שנה בה התמידים התבטלו ולא רק ביז' בתמוז. ומה הדבר שהכי קשה להורים כשאין שגרה? מה ממש יכול להוציא אנשים שפויים מהדעת? מריבות בין אחים.  לא פלא אם כך שבית המקדש נחרב על שנאת חינם בעיצומו של החופש הגדול. בפרשתנו, פרשת מטות-מסעי המילה "מטה" חוזרת על עצמה מס' פעמים, ומה זה בעצם "מטה" ? מתרגם אונקלוס: שבט. וכשאומרים מטות בני ישראל , הכוונה לשבטי ישראל. אך אם נשים לב , גם המטה וגם השבט, שניהם בעצם... מקלות! ובעצם ענפים כמו המטה של אהרון שפרח כי היה עשוי מעץ, וכמו שבפסוק במשלי : " חוסך שבטו" הכוונה למקל. כשאנחנו מדברות בימים אלו על אהבת חינם או שנאת חינם, נזכיר לעצמנו שכולנו בעצם ענפים מאותו גזע, ולכולנו שורשים משותפים. ופגיעה של שבט בשבט היא בעצם פגיעה בעץ אליו כולנו שייכים. גם בתוך הבית פנימה, ככל שנגביר את תחושת השייכות אל הגזע המשותף הנקרא "בית", הענפים יהיו מחוברים אחד אל השני, ואולי נזכה שגם פחות יריבו😊 שבת שלום!  -- הילה ג&#

חכמת נשים בנתה ביתה - פָּרָשַׁת פִּינְחָס מלבד השמש היוקדת אש בימים אלו, ימי בין המצרים מביאים עימם *מועקה כזו מעיקה, שרובצת בגרון ורק מחכה _ש"אחרי תשעה באב"_ הגואל יגיע.*  ואת יודעת מה, אפילו אם בית המקדש לא יבנה בתשעה באב הקרוב, _ח"ו כמובן,_ הימים שיבואו אחריו עדיין יחשבו כימים שמחים, קלילים, מלאי נופש וחופש, כאילו ש"אחרי תשעה באב" זה "חג" שכולם מחכים ומצפים לו, שיבוא. _זה לא נראה לכן מוזר?_ מה מיוחד בשלושת השבועות הללו שהופך את "אחרי תשעה באב" לזמן של שמחה גם אם לא הגיע עדיין המשיח? *בפרשתנו, פרשת פנחס,* מופיע מפקד ארוך- ארוך, ובו מוזכרים גם בניו של קורח שלא מתו.  למי שלא זוכרת, בפרשת קורח *האדמה פצתה את פיה ובלעה  את קורח,* עדתו וכל המתלווה. והנה בפרשתנו אנו מגלים שלא כולם מתו, *ומי לא מת? הבנים שלו!* יווווו... איך הם ניצלו? דווקא מהם לא הייתי מצפה...  אלא שאומר _רש"י_ שברגע האחרון *בני קורח הרהרו תשובה!* וזה הפך את כל הקערה על פיה, והפעם על הצד הנכון. כמה כוח יש לרגע אחד של מחשבה. *רגע אחד של הרהור תשובה.* בני קורח מלמדים אותנו שגם