הילה ג'ורנו

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת בהעלותך "אין מה לאכול בבית הזה!!" מוכר לך? פותחים ארונות, סוגרים. פותחים מקרר, סוגרים. עד שסוף סוף מוצאים איזה חטיף גלמוד שחיכה לגאולתו. אך האם באמת אין אוכל בבית הזה? רוב הסיכויים שיש וגם יש. אלא שהרבה פעמים תחושת הרעב התמידית *מחפה על צורך אחר, עמוק יותר.* בפרשתנו, פרשת בהעלותך, האספסוף אשר בקרבנו מתלונן שאין מה לאכול ובעצם עדיף לחזור למצרים כי *שם ישבנו על סיר הבשר* ושבענו מהקישואים והאבטיחים. האמנם אין מה לאכול? הרי בני ישראל במדבר קיבלו את האוכל הכי משובח שכמותו לא היה ואחריו לא נברא- מן! לחם שמימי בכל הטעמים שרק תבחר, *אז על מה יש להתלונן?* אלא שבהמשך מתגלה שהתלונה הסתירה תאווה אחרת שפחות נעים לדבר עליה,  *תאוות העריות.*  "ויבכו למשפחותיו " – מפרש רש"י, "על עסקי משפחות" כי אם פעם היה מותר להתחתן עם מי שרוצים  ואיך שרוצים, אז היום אחרי שניתנה תורה *זה כבר אסור!* וזה לא קל.  ואנו רואים את הקושי הזה גם בימינו אנו - קשה למסד קשר ולהתחייב עד סוף כל הימים, וקשה להתמסר אחד לשני כשברקע כל הזמן קופצות תמונות... נשמע מייאש אך כאן

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת נשא חשבת פעם מה ההבדל בין חברות ארוכת טווח לנישואין? יש כמובן הרבה הבדלים, אך אחד הבולטים הוא המחויבות -  🤝 *מחויבות לנאמנות מוחלטת* 🤝 (שלא כמו נישואין פתוחים ל"ע).   נכון שגם בין זוג חברים בגידה היא דבר בלתי נסלח, אך כשמדובר בזוג נשוי, לחוסר נאמנות ישנן השלכות מרחיקות לכת. *בפרשתנו , פרשת נשא,* אנו נפגשות עם מציאות חיים מורכבת של איש שחושד שאשתו *בגדה בו.* ומה עושה איש שהקנאה אוכלת לו את הראש? בעולם מתוקן בו יש בית מקדש בהר הבית, פשוט הדבר *שהזוג המסוכסך יעלה לירושלים ויפנה לכהן, שיעשה שלום ביניהם.* *ואיך עושים שלום?* במציאות מתוקנת, בה יש בית מקדש בירושלים, השלום הוא לא מלאכותי אלא *אמיתי,* שלום שמתחיל בבירור נוקב - האם הייתה בגידה או לא. ואחרי שהבירור נעשה , והתגלה שלא הייתה בגידה, אז האישה מתברכת בזרע, *והשלום חוזר לשכון בבית.* אנחנו בתקופה בה השלום כל כך חסר, וקולות המלחמה מאיימים מבית ומחוץ.  כולנו רוצים שלום.  ולא, _"שלום"_ זו לא מילה רק של _"שמאלנים"_ ולא רק של תנועת _"שלום עכשיו"._  *כי כולנו מאוד רוצים שלום.* אך אם

 13.5.2021, 7:48] Snir Elgabsi: *חכמת נשים פרשת במדבר וחג השבועות* _"רק יצאנו מהקורונה וכבר אתגר חדש"_ כך את חושבת לעצמך. _"רק הורדנו מסכות וכבר מחפשים מרחבים מוגנים להסתתר בהם"._ ממש "מחיל אל חיל", ממסע אחד למשנהו. שאלת ה"למה" הופכת לפחות ופחות רלוונטית, ואת מקומה תופסת עכשיו שאלת ה"איך"- *איך צולחים את המסע הזה בהצלחה? איך עולים לקומה הבאה בשלום?* את פרשתנו, פרשת במדבר, פותח פסוק המציין נקודת זמן - ראש חודש אייר,  בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים. חטא העגל מאחורינו, מה שאומר שנותרו עוד 39 שנים (!) להסתובב במדבר עד הכניסה לארץ המובטחת. חתיכת מסע לכל הדעות. *אז איך עוברים את המסע הזה בהצלחה?* מתפקדים! חומש במדבר נקרא גם חומש הפקודים, על שם המפקדים הרבים המתוארים בו, כי מה זה בעצם מפקד? זה לא רק לספור כמה אנחנו בתכל'ס, אלא יש כאן בהרבה יותר מזה - *יש כאן ייחוס למשפחה ממנה באת.* ובאמת הביטוי "למשפחותם לבית אבותם" חוזר בפרשה בלי סוף, *כי כשאת עומדת לצאת למסע ארוך, מה שייתן לך את הכוח זה החיבור למשפחה שלך.* אך מעבר לחוסן הנפשי שהמ

חכמת נשים בנתה ביתה - פרשות בהר בחוקותיי כשהיית ילדה קטנה אמרו לך- כשתגדלי תביני. ודווקא עכשיו כשאת גדולה את יותר ויותר *מבינה כמה את לא מבינה.* למה קרה מה שקרה? ולמה דווקא שם? ולמה דווקא ביום הזה ולא אחר? *ולמה בכלל?* "יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע " כך כתב המשורר, ובשפה ההלכתית הדברים שאנחנו לא מבינים נקראים *"חוקים" – כללים יסודיים בהנהגת העולם* שאין לנו יכולת להבין. *כמו למשל פרה אדומה,* למה מיטהרים דווקא עם פרה ולא כבש? למה בצבע אדום לא שחור? ולמה דווקא אפר ?  *זה החוק, נקודה.* גם אם הוא לא נראה הגיוני, תכל'ס הוא פועל ורק ככה אפשר להיטהר מטומאת מת, *וזהו.* אמנם פרה אדומה לא כתובה בפרשותינו , *אך פרשת בחוקותיי דווקא כן פותחת בפסוק שכולו "חוקים".*  ומסביר הרמב"ן שהחוקים הן מצוות שלא נתגלה טעמן להמון, ולכן קשה להרבה אנשים לקיים אותם. כי אם המצוות הללו לא מספיק "טעימות" ואני לא יודעת מה הטעם, אז זה פחות "מחליק בגרון", וצריך יותר להתאמץ "לבלוע" אותם.  אך רש"י מוסיף ואומר לנו: *אם בחוקותיי תלכו- תהיו עמלים בתורה.