הילה ג'ורנו

 24.4.2020 *חכמת נשים פרשות תזריע–מצורע* כשקורה משהו לא נעים במציאות,  קל מאוד לחפש מי *אשם,*  ולא תמיד זוכרים לחפש את *ה'*. שַכֵן אמר לנו השבוע שכולם היום פוחדים מהמקל ובעצם שוכחים שיש מי שמחזיק את המקל. אך אחרי שכולנו כבר מבינות היום שיש מנהיג לבירה שמשנה סדרי עולם באפצ'י, נשארת שאלה גדולה תלויה באוויר : מה חושב עלינו בעל המקל? הוא כועס עלינו? והאם אנחנו עד כדי כך רעים שזה מה שמגיע לנו?  *מגיפה עולמית?!* *בפרשותנו, תזריע–מצורע* אנו פוגשים את ההתמודדות עם נגע הצרעת. צרעת  היא מחלת עור שבאה על אדם שלא שמר את פיו ולשונו מלדבר לשון הרע.  ומה עושה אדם שחושש שמא הוא נגוע בנגע הרע הזה? הולך לכהן. כהן לבוש לבן (מזכיר את אנשי המד"א הלבנים מכף רגל ועד ראש) והוא מברר: האם אתה נגוע או שמא אתה זקוק לבידוד של שבועיים עד שיתברר מצבך. הצרעת, לעומת הנגיף העולמי, אינה מדבקת , אך העוון שבגללה היא באה יכול בהחלט להדביק. את שומעת מילה ומעבירה הלאה, ובלחיצת כפתור אחת הדבקת את כל הרשת... לא נעים בכלל. _אך ראי נא איזה פלא:_ אומרים חז"ל שלא כל דור זוכה לכך שהצרעת מופיעה בימיו.  נשמע מוזר, ל

 17.4.2020 *חכמת נשים בנתה ביתה- פרשת שמיני* בדידות היא אחת המכות שלא כתובות בתורה, איך אמרה לא מזמן קשישה אחת בתקשורת? "בסוף נמות מבדידות עוד לפני שנדבק מהנגיף☹"  ובאמת, ההרגשה שאין לך בעולמך אלא ד' אמות של עצמך (שהן 2 מטר😊) כלל אינה מרנינה, ומעלה מחשבות על קרבה, ריחוק ומה שביניהם. *בפרשתנו, פרשת שמיני,* עם ישראל סוף סוף זוכה להשראת שכינה במשכן . שבעת ימי המילואים חלפו והנה הגיע לו היום השמיני, היום בו אש ירדה מהשמים על המזבח כמבשרת ש- *הנה! הגענו למנוחה ולנחלה: השכינה שורה במעשה ידינו, ויש פרי מתוק לעמל שהשקענו בבניית הבית.* אך דַא עַקא, השמחה הגדולה התערבבה בצער גדול מאוד- *שני בני אהרון מתים בקרבם אל הקודש.* כי קרבה יתירה שלא על פי כללי ההתקרבות הנכונים יכולה להפוך את אש האהבה לאש זרה. *"אש זרה"* היא לאו דווקא תשוקה אסורה המופנית לכתובת הלא נכונה, לעיתים *"אש זרה"* יכולה להיות מדויקת במַעַן אך לא בזמן הנכון! כי צריך לחכות קצת עם העוצמות הללו לעת הנכונה ולא לעורר את האהבה עד שתחפץ.  גם בתוך הבית פנימה, במערכת הזוגית, יש מקום לשמירת האיזון הזה בין ה

 7.4.2020 חכמת נשים בנתה ביתה- ערב פסח התש"פ חג הפסח מעוטר במעלות רבות, ובשמות רבים המקיפים את דמותו הגדולה רבת ההוד, אחד מהם הוא *חג החֵירות.* לפעמים נדמה שהמילה האחרונה שמתארת את ההכנות לפסח היא חֵירות, ומה שקורה זה רק *שִיעַבוד אחד גדול* לניקיון ולהכנות שלא נגמרות, ועד שמגיע ליל הסדר אנו עוברות ימים רבים של בלגן...  אז מהי החֵירות שפסח מביא בכנפיו, ואיפה אנחנו בכל הסיפור הזה? *מצרים העתיקה* הנחילה בעולם את האמונה שהעולם הוא מעגל סגור, מה שהיה הוא שיהיה, עולם כמנהגו נוהג, ואת הטבע הזה אי אפשר לפרוץ. אם נולדת עבד - אתה גם תגמור את החיים כעבד, ובאמת לא היה עבד שברח ממצרים, *עד שהגענו אנחנו, עם ישראל.* מרגע הופעתנו על במת ההיסטוריה, עוד משחר היווצרותנו כאומה, הבאנו לעולם את בשורת ההתחדשות - אפשר להשתנות, העולם אינו מעגל סגור ויש מקום לנס להתחולל בקרבו.  אברהם ושרה לימדו אותנו את השיעור הזה עם הבאת יצחק לעולם בגיל 100, ללמדנו שברצות ה' גם זוג קשישים מסוגלים להוליד, וגם עם של עבדים יכול בלילה אחד לצאת לחופשי. *האמונה הגדולה הזו בהתחדשות וביכולת לשנות את הטבע היא בשורת החֵירות שפס