הילה ג'ורנו

חכמת נשים בנתה ביתה-פרשת אֱמור *"לא סופרים אותי בבית הזה ... "* שמעת את המשפט הזה אי פעם? *כל אחד רוצה שיספרו אותו* (אפילו את). שמישהו סוף סוף ישים לב, יטה אוזן, יפנה מבט. לספור מישהו זה בעצם לראות שהוא קיים, ולכבד מישהו - זה לתת לו את מלוא כובד המשקל, להפוך את האדם ה"שקוף"  לנוכח, להווה , ל-Present (שזה גם מתנה 🎁 באנגלית ☺️).  אבל איך עושים את זה? איך נותנים לשני הרגשה שהוא מתנה? *שהוא ספור ומכובד?* *בפרשתנו, פרשת  אמור,* אנו נפגשת עם "פרשת המועדות", וחגי ישראל נכתבים שם על הסדר- ראש השנה, כיפור, סוכות, פסח. והנה רגע לפני שמגיעים לחג שבועות, מופיעה ספירת העומר. *מה לה ולחגים הצבעוניים שלנו?* מסביר האור החיים הקדוש שכמו שכלה סופרת שבעה ימים נקיים כדי לצאת מטומאת הנידה עד הטבילה והחתונה, *כך ספרנו שבע שבועות כדי לצאת מטומאת מצרים עד מתן תורה, החתונה.* לא ביום אחד יצאנו מטומאת מצרים, זה לקח זמן, עוד יום ועוד יום, לאט-לאט, שלב אחר שלב, בלי קפיצות. ולכן *סופרים* את הימים הללו, ובעצם - *מחשיבים אותם.* בעידן המודרני קצב החיים הפך למהיר כל כך עד ששכחנו מה זה לחכ

חכמת נשים בנתה ביתה - אחרי מות קדושים ביתו של אדם - מבצרו. כי "בית" זה לא רק 4 קירות וגג מעל, בית זה לא עוד דירה או נכס. בית זה בהרבה יותר מזה... בפרשתנו , פרשת אחרי מות, אנו נפגשות עם עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.  הכהן הגדול מצווה לכפר בעדו ובעד ביתו, ומפרשים חז"ל- ביתו זו אשתו!  *הכהן הגדול חייב להיות נשוי במהלך עבודתו הקדושה,* עד כדי כך שהוא מקדש אישה נוספת על תנאי, שאם תמות אשתו ח"ו, הוא עדיין יהיה נשוי! כי ביהדות להיות נשוי זהו ערך עליון שאינו סותר עבודת אלוקים, ובאמת הקמת בית בישראל נקראת גם בשם "קידושין!" = קדושה! אם נשים לב נגלה,  שהאיש הקדוש *בנצרות - הכומר, לא יכול להתחתן,* ואדם שחשקה נפשו להתעלות ברוחניות בעולם המזרח - עליו *להתנזר מחיי משפחה.*  ואילו אצלנו, זה בדיוק להפך! - ביום הקדוש בשנה, יום הכיפורים, האדם הקדוש בעם ישראל חייב להיות נשוי. ובכלל , בהתמודדות הקשה מול יצר העריות העולם שלנו מתחלק לשניים, או בעצם לשלושה.  *תרבות המערב* עומדת חסרת אונים מול תאוות הזימה השוטפות ומתירה לעצמה לגלוש עם היצר הזה למחוזות הכי נמוכים שאפשר, כי איך אפשר

חכמת נשים בנתה ביתה פרשת תזריע מצורע ויום העצמאות השבוע תוך כדי הליכה מפה לשם במרכז המסחרי, קלטו עיניי לוח ירוק עם כיתוב מעניין: *"עשרת ימי תודה".* מגניב! חשבתי לעצמי, להגיד תודה זה תמיד טוב! אבל למה דווקא עכשיו?  קריאה חטופה הבהירה לי את התמונה:  🎉 *יום העצמאות קרב ובא, וזו הזדמנות לומר תודה!* 🎉 ואכן קווים לבנים נמתחו על הלוח הירוק, וגירים לבנים (של פעם!) הונחו שם בקרן זווית כאומרים: כל הרוצה לכתוב תודה, יבוא וייטול.  האמת שעם קצת יותר אומץ הייתי עוצרת וכותבת, אך את האומץ השארתי הפעם בבית...  *ימים מיוחדים אלו, ימי חודש אייר, ימים מלאי זיכרון, גבורה ועצמאות.*  בשטף החיים קל לנו להיתפס לקטנות ולהתלונן על המדינה ועל _(חוסר)_ הממשלה, על החינוך ועל הכלכלה, ואפילו על תנובת השדה. אך חודש אייר עוצר אותנו מהשטף הזה ואומר : חבר'ה, תרימו שנייה את המבט, לפחות פעם אחת בשנה ותגידו *תודה!* הרי רק בשבוע שעבר ביום הזיכרון לשואה, קיבלנו תזכורת ברורה מה היה לנו כשלא הייתה לנו מדינה, *ואם על נס תקומת ישראל לא נאמר תודה , אז על מה כן?* *מפרשת השבוע - תזריע,* המספרת בין היתר על טומאת היולד

חכמת נשים פרשת שמיני "זה קורה במשפחות הכי טובות". מכירה את המשפט הזה? אמרו לך אותו פעם? אם כן, כנראה שהמשפחה שלך היא מאלו  שאף אחד לא באמת היה רוצה להיות כמותן. מהמשפחות שחוו נפילה, נשירה או אתגר קשה במיוחד וכדי לעודד את רוחן ולהרים את המורל מספרים להן שבעצם זה קורה במשפחות הכי טובות, *פרס ניחומים שכזה, שאף אחד לא באמת היה רוצה לקבל.* אך רגע , רגע, אל תתייאשי! כי במבט שני טמונה כאן אמת עמוקה המגלה שדווקא *הקשיים ב"משפחות הכי טובות"*  מלמדים לפני הכול על *גדולתן...* ועל כך בפרשת השבוע - בפרשתנו , פרשת "שמיני" מתרחש אסון כבד בתוך השמחה הגדולה של חנוכת המשכן - *נדב ואביהו , שני בניו של אהרון כהן, מתים יחד בעוון הקרבת אש זרה.* לא קשה לדמיין את *ההלם והצער* שהיו נסוכים על פניהם של משה ואהרון,  מה גם שרש"י נותן לנו כמה פירושים המסבירים את נסיבות האירוע, והם כולם יחד מצביעים על כשל בהתנהלות השניים. אך המדהים הוא שלפני הכול ובתוך כל הצער והמהומה, משה רבנו אומר לאהרון אחיו *דברים אחרים לגמרי!* הוא לא מוכיח ולא מטיח האשמות אלא בדיוק להפך - הוא מביע הערכה גדולה

חכמת נשים בנתה ביתה שביעי של פסח *קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף,* כך כתוב, וכך גם הרבה רווקים מרגישים. עד שיש הצעה, ועד שסוף סוף נפגשים, ועד שיש מציאת חן, ועד ששני הצדדים מסכימים - הרבה מים יעברו בירדן, *והמים הללו לא פעם מכילים כמות לא מבוטלת של דמעות.* אין ספק שזוגיות טובה היא נס, לא פחות מקריעת ים סוף, אך למה להשוות _חיבור_ של שני אנשים _לקריעת_ ים לשניים? הרי סוף סוף מדובר באיחוד ולא בפירוד?!  יתכן וחז"ל באו לרמוז לנו *מסר מאוד חשוב בדרך לזוגיות -* הרבה פעמים קשה להתחבר כי עוד לא נפרדנו מחלקים שהיינו צריכים להסיר מעלינו מזמן -  זיכרונות מקשרים קודמים, כְּבילות יתר למשפחת המוצא, או *מידות לא מתוקנות שמונעות מאיתנו לראות את הזולת, זולתנו.* בחג שביעי של פסח אנו מזכירים את נס קריעת הים לאחר יציאת מצרים. ומה היה שם בעצם? הים הגועש והשוצף עמד מלכת, נפתח לשניים ועם רב עבר בתוכו. *איזו ענווה זה דורש מיָם כל כך גועש!* להפסיק לזרום, לעמוד דום, כי מישהו אחר רוצה לעבור. גם בזוגיות חשוב לפעמים לשנות את הטבע הזורם שלנו *ולהשתנות בשביל מישהו אחר.* וכשזה יקרה, זו תהיה ממש גאולה. שבת שלום ומ