הילה ג'ורנו

🎊 חכמת נשים פרשת תצווה – פורים 🎊 עולם האופנה מכיל בקרבו מרקם עשיר של צבעים, בדים וגזרות מגזרות שונות. עוד לא נראתה אישה הלבושה באותה צורה בדיוק כחברתה, כי ללבוש יש אמירה,  "סאב טקסט" שעובר בשקט, בין השורות. _אך האם בגדים הם רק דרך לבטא את עצמנו? או שיש להם גם כוח לחולל משהו?_ פרשתנו, פרשת תצווה, מתארת באריכות את בגדי הכוהן הגדול.  אנחנו רגילות לכך *שלהשקיע במראה החיצוני זה דבר נצרך אך לא מאוד רוחני,* אך מהפרשה שלנו  רואים שללבוש יש משמעות רוחנית ויכולת להפוך ל"בגדי קודש" - בגדי קודש המחוללים שינוי ומתקנים בעצם לבישתם כל מיני קלקולים מוסריים כמו *לשון הרע (המתוקן ע"י המעיל), חוסר צניעות (ע"י מכנסי הבד), וגסות רוח (ע"י המצנפת).* כי כשהלבוש מכסה את הגוף , הנשמה באה לידי ביטוי. ולכן לא מקרה הוא שחג פורים מתחבר השנה עם פרשת הבגדים, פרשת תצווה. התרבות ששלטה אז בשושן הבירה הייתה *תרבות של החצנה והחפצה.* את המשתה אחשוורוש עשה כדי להראות לכולם את עושרו ואת אשתו ושתי ניסה להפוך לבובה בחלון ראווה, למען אותה יראו ואותו יכבדו. על פי המדרש, גם אחשוורוש לבש בגדי

חכמת נשים פרשת תרומה ידוע הדבר שבכל אתר בנייה המכבד את עצמו יופיע השלט *"סכנה כאן בונים".* שמעתי פעם מחנכת שאומרת שכל זוג צעיר צריך לאמץ את הרעיון ולתלות שלט כזה *על דלת ביתם,* מתחת לשלט הנושא את שם משפחתם המשותף. כי כשבונים בית צריך לפעמים לסגור את הדלת *ולשמור את כל ההשקעה לעצמנו!* אך מה עם כל האידאלים שלשמם הקמנו את הבית הזה? האין זו אגוצנטריות? בפרשתנו, פרשת תרומה, *הקב"ה מצווה את משה להקים בית,* ולא סתם בית אלא משכן בו תשרה השכינה וממנו תצא הברכה לעם ישראל , לעולם ולכל העולמות כולם. אם נשים לב נגלה שבבניית המשכן יש עקרון מדהים החוזר על עצמו – *את הזהב משאירים בפנים!* רואים את זה ביריעות המכסות את המשכן *מבחוץ,* המחוברות זו לזו בקרסי *נחושת,*  לעומת היריעות *הפנימיות* המחוברות בקרסי *זהב.* ורואים את זה גם בכלי המשכן- הכלים שנמצאים _בחצר מצופים נחושת_ לעומת הכלים הפנימיים - המנורה, מזבח הקטורת, שולחן לחם הפנים וארון הברית, העשויים (או מצופים) _זהב טהור..._ לעומת המשכן,  אחשוורוש דווקא בחר להשקיע בחצר ולהזמין את כולם שיראו בבחינת "שופוני אנש". כי  לא תמיד פשו

חכמת נשים בנתה ביתה - פר' משפטים 💕מה השלב הכי מרגש בחתונה?💞 יש שיגידו כיסוי הכלה בהינומה👰‍♀️, יש שיגידו שבירת הכוס🥂 ויש שיגידו נתינת הטבעת💍, ותקנו אותי אם אני טועה, אך לא נראה לי שמישהו יגיד שקריאת הכתובה📃 היא החלק הכי מרגש. אך תתפלאי לדעת שבלי כתובה אין חתונה! ויותר מזה – זוג עם טבעת בלי כתובה, לא יכול לחיות יחד! ומה בעצם כתוב בה, בכתובה? את חובות הבעל כלפי אשתו, ואף נקוב בה הסכום שהחתן חייב לכלה במקרה של גירושין , לא עלינו.  וכי על זה מדברים בערב הכי מיוחד בחיים?! ובכלל למה צריך כתובה? האם לא מספיק שנצהיר על אהבתנו , וזהו? אז זהו שלא. בפרשתנו, פרשת משפטים, מופיעים פרטי דינים כמעט מכל תחומי החיים: נישואין, מריבות, גניבות, ואפילו כיבוד הורים, כאשר רק לפני רגע , קיבלנו את התורה במעמד נשגב ומרגש, ממש כמו חתונה! קשה שלא להרגיש את הפער בין האורות שהיו שם, בהר סיני, לבין פרשת משפטים, עם כל המורכבות שהיא אוספת עימה. ובינינו, יש כאלה שהירידה הזו לפרטים כל כך תלולה עבורם עד שהם נופלים ישר על הפרצוף... אך כדי להתגבר על הפער הזה יש לזכור כלל חשוב: אהבה גדולה בלי מחויבות לא מחזיקה מים!

חכמת נשים בנתה ביתה – יתרו חשבת פעם מה המשמעות של צמד המילים "אשת חיל"? בכל שבת כששרים  "אשת חיל" את בטוחה שמתכוונים אליך, וגם נדמה לך ששרים לך את שיר הכבוד הזה דווקא בסוף השבוע, כאות הוקרה לכל עמלך סביב הכנות השבת: הכביסה הריחנית, האוכל הטעים, הבית השטוף. כולם יחד מצביעים עליך , אשת חיל, שעמלה בזריזות כל השבוע, והגיעה להדלקת נרות עם הלשון בחוץ ... אך האם _אשת חיל_ היא אישה זריזה שעושה הכול בעצמה או דווקא *אישה המנהיגה את ביתה* ומאצילה סמכויות? פרשתנו, פרשת יתרו, מתחילה בדו שיח מעניין בין יתרו למשה רבנו, סביב שפיטת העם.  יתרו חותן משה מגיע ממדיין למחנה ישראל ומתפעל מהנס הגדול של יציאת מצרים,  אך בד בבד *אומר למשה שלא טוב שהוא שופט את העם לבדו,* ואם ימשיך כך, לא רק שהוא יבול, אלא כל העם כולו יבול יחד איתו. יתרו מזכיר קצת את דמות *החמות, "השוויגר",* המגיעה לביקור ורואה שיש צורך בהצעות ייעול. "תעשי כך " או "לא טוב איך שאת עושה". לא כל כלה הייתה שותקת או מקבלת את העצות החכמות בשמחה, *אך משה רבנו ברוב ענוותנותו מקשיב ומקבל, והתורה מעידה עליו