יום הכיפורים

 27.9.2020

*חכמת  נשים בנתה ביתה – יום הכיפורים*

לפני כמה שנים ישבתי מחוץ לבית הכנסת בשעת תפילת נעילה. שם, תחת העץ, ישבו עוד כמה נשים בלבן עם ילדיהן, מאזינות לקולות התפילה הבוקעים מבפנים.

ואז שמעתי את אחת הנשים אומרת לחברותיה: "כל שנה אנחנו מגיעות לכאן *בתחפושת (!)* פעם בשנה אנחנו באות לכאן, מבקשות סליחה, כאשר כל השנה אנו מתנהגות כרגיל, *אז על מי אנחנו עובדות בעצם?!"*

הסתכלתי עליה והבנתי לליבה.

היא מרגישה את הפער הצורב בין כל השנה לבין היום הקדוש בשנה, היא רואה שביום הכיפורים אין כמעט מכוניות על הכבישים. היא שומעת את קולות התפילה הבוקעים מאנשים  שכף רגלם לא דרכה בבית הכנסת כל השנה, עד עצם היום הזה. 

היא צודקת, חשבתי לעצמי,  נכון שיש תחפושת, אך השאלה היא: *מתי בדיוק אנחנו עוטות על פנינו מסיכה,* ביום כיפור או בכל השנה?

אם נשים לב נגלה שמשמעות המילה *"כיפור" היא כיסוי!*

בבית המקדש הכפורת כיסתה את ארון העדות, ועליה עמדו הכרובים, ושם על הכפורת, הופיע קול ה'.

ביום הכיפורים אנחנו באמת מכסות את השנה החולפת, אך לא מתוך שקר ותחפושת, אלא מתוך רצון לגלות את האמת שמסתתרת מתחת לכל הכיסויים והאמת היא שביום הכיפורים מתגלה *מי אנחנו באמת - עם קדוש!*

_ונחתום בסיפור:_

כל שנה חסיד אחד היה מגיע לרבי שלו בימים נוראים. שנה אחת הגיע החסיד בלבוש של סוחר, ולא בלבוש המסורתי של החסידים,

ניגש החסיד לרבי ואמר לו: רבי, איני יכול עוד לבוא אל הרב *בתחפושת.* כל השנה אני לבוש בבגדי סוחרים, כל השנה אני בקושי מוצא זמן ללימוד ולתפילה, ומכיוון שכך החלטתי השנה שזהו, *מספיק! איני יכול עוד להתחפש,* ולכן אני ניצב מול הרבי בוש ונכלם בבגדיי החול שלי, *המראים  באמת את מי שאני כל השנה.*

אמר לו הרבי- אין זה נכון תלמידי היקר. כל השנה אתה חסיד הלבוש בתחפושת של סוחר, ואילו כשאתה בא אליי בימים נוראים, לומד ומתפלל ולבוש בבגדיך החסידיים- *אלו הן פניך האמיתיות.*

שנזכה בע"ה לשנה בלי מסכים (של למידה מרחוק), בלי מסיכות (של קורונה), באמת ובתמים, אחת ולתמיד.

*גמר חתימה טובה.*

---

הילה ג'ורנו ערד